![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
איסור הבמות – הבדלי גרסאות
יוצר חב"די (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוצר חב"די (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
=== האיסור מהתורה === | === האיסור מהתורה === | ||
האיסור נכתב בחומש [[דברים]] פרק י"ב פסוקים ה'-ו': | |||
האיסור נכתב בחומש [[דברים]] פרק י"ב פסוקים ה'-ו': | |||
{{ציטוט|תוכן="רַק אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרֹשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם...".}} | |||
=== שני הבמות === | === שני הבמות === | ||
| שורה 24: | שורה 26: | ||
=== העניין על פי חסידות === | === העניין על פי חסידות === | ||
הרבי מקשר בין התפילה לתפילה כנגד המקדש לאיסור הבמות: שכמו שנאסרו הבמות ונאסר להקריב מחוץ למקדש, כך גם בימינו - אמנם אין מקדש - אך אין להקריב (להתפלל) אלא בבית המקדש (ובתפילה - לכיוון ירושלים ו[[בית המקדש]]): | |||
{{ציטוט|תוכן="קרבנות בגשמיות – הרי פשוט שקשורים עם מקום המשכן והמקדש, שהרי "משהוקם המשכן נאסרו הבמות" (להקריב בהם קרבנות), וכן לאח"ז מש"באו לירושלים" – נאסר להקריב קרבנות בכל מקום אחר, מלבד בביהמ"ק. | |||
ואפילו קרבנות ברוחניות – תפלה, שמותרת בכל מקום (מלבד ב"בקתא", שבה אי-אפשר לכוון כראוי מצד פיזור הנפש, וכיו"ב) – מ"מ, הרי ביהמ"ק נקרא תמיד "וזה שער השמים", ששם הוא המקום שדרכו עוברות התפלות תמיד, ולכן צריך להתפלל כשפניו לארץ-ישראל, "והתפללו אליך דרך ארצם", ובארץ-ישראל גופא – כשפניו לירושלים, ובירושלים גופא – למקום המקדש."|מקור=ש"פ שמיני, ה'תשכ"ב}} | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה אחרונה מ־06:05, 11 בספטמבר 2025
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
איסור הבמות הינו איסור אשר אוסר להקריב קרבן במזבח[1] מחוץ לשטח בית המקדש בבמה פרטית.
האיסור חל לאחר שהוקם בית המקדש הקבוע - בירושלים, לפני כן היה איסור זה מותר.
האיסור מהתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
האיסור נכתב בחומש דברים פרק י"ב פסוקים ה'-ו':
"רַק אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרֹשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם...".
שני הבמות[עריכה | עריכת קוד מקור]
שני סוגי הבמות הידועים והאסורים הם:
- במת יחיד: במה שהוקמה באופן פרטי על ידי אדם יחיד, מחוץ לבית המקדש.
- במת ציבור: במה שהייתה מוכרת ושימשה את הקהל כולו, כמו הבמה שהייתה בשילה או בגבעון.
שני במות אלו הינן אסורות מכיוון שהינן בנויות מחוץ לבית המקדש.
הפרת האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]
בזמן בית המקדש הראשון מפני ההרגל (שהיה לפני בניית המקדש) - נמשכו ההקרבות מחוץ למקדש.
רק בימי המלכים יחזקיהו וישעיהו לא הוקרבו קרבנות מחוץ לבמות.
יוצא דופן
| ערך מורחב – אליהו ונביאי הבעל בכרמל |
בכדי להראות לעם ישראל את גדולת ה' וכזבות אליל ה"בעל" - נערך משא ומתן בין עם ישראל (שאותם ייצג אליהו הנביא) מול נביאי ה"בעל". במהלך משא ומתן זה אליהו הנביא הקריב קרבנות מחוץ לבית המקדש.
העניין על פי חסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי מקשר בין התפילה לתפילה כנגד המקדש לאיסור הבמות: שכמו שנאסרו הבמות ונאסר להקריב מחוץ למקדש, כך גם בימינו - אמנם אין מקדש - אך אין להקריב (להתפלל) אלא בבית המקדש (ובתפילה - לכיוון ירושלים ובית המקדש):
"קרבנות בגשמיות – הרי פשוט שקשורים עם מקום המשכן והמקדש, שהרי "משהוקם המשכן נאסרו הבמות" (להקריב בהם קרבנות), וכן לאח"ז מש"באו לירושלים" – נאסר להקריב קרבנות בכל מקום אחר, מלבד בביהמ"ק.
ואפילו קרבנות ברוחניות – תפלה, שמותרת בכל מקום (מלבד ב"בקתא", שבה אי-אפשר לכוון כראוי מצד פיזור הנפש, וכיו"ב) – מ"מ, הרי ביהמ"ק נקרא תמיד "וזה שער השמים", ששם הוא המקום שדרכו עוברות התפלות תמיד, ולכן צריך להתפלל כשפניו לארץ-ישראל, "והתפללו אליך דרך ארצם", ובארץ-ישראל גופא – כשפניו לירושלים, ובירושלים גופא – למקום המקדש."
— ש"פ שמיני, ה'תשכ"ב