משתמש:קודש לנשיא הדור/מראי מקומות

שגיאות פרמטריות בתבנית:בעבודה
פרמטרי חובה [ תאריך ] חסרים

		הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

קובץ:מראי מקיימס.png

עמוד בספר לקוטי שיחות, בו מראי מקומות רבים

מראי מקומות (בראשי תיבות: מ"מ) הוא כינוי לציון המקורות בספרות התורנית. מראי המקומות כוללים ציון למקור הדברים הנידונים מתוך ספרים אחרים והפניה לספרים אחרים בהם ישנה הרחבה בנושא. בדרך כלל המראי מקומות נמצאים בתחתית העמוד.

הצורך במקורות

"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"^[1].

לעזור ללומד.

חיבורי גדולי ישראל

רבי יהושע בועז חיבר מספר חיבורי "מראי מקומות" לתלמוד בבלי: "מסורת התלמוד" (בימינו מכונה "מסורת הש"ס") - הכולל בעיקר הפניות למקומות נוספים בגמרא. "תורה אור" - מציין את מקורות פסוקי התנ"ך המופיעים בגמרא. "עין משפט נר מצוה" - הפניות לפסקי ההלכה בגמרא המוזכרת, בספרי הרמב"ם, הסמ"ג, הטור ושלחן ערוך.

הרמב"ם כתב את ספרו משנה תורה ללא ציון המקורות בדברי חז"ל לדינים המובאים בספרו. מאוחר יותר הצטער על כך, כמו שכתב בעצמו באחת מתשובותיו: "ודע שכל הדברים סתם שבו תלמוד ערוך הוא בפירוש בבלי או ירושלמי או ספרא וספרי או משנה ערוכה או תוספתא, על אלה סמכתי ומהם חברתי . . ועל זה נחמתי שלא חברתי ענין שאני אומר לך . . שכל הלכה שאינה במקומה באותו ענין אודיע מקומה".

ברצונו של הרמב"ם אף היה לעבור שוב פעם על חיבורו, ולהוסיף את המראי מקומות, כמו שכתב בהמשך התשובה: "ובדעתי - אם גוזר השם יתברך - שאעשנו, אף על פי שיש בו טורח הרבה". הרבי מסיק מכך, ש"מזה מובן שכאשר תלמידי הרמב"ם, תלמידי תלמידיו וכו', ובכלל כל המציינים את המקורות לספר הרמב"ם - בזה מתקיים רצונו של הרמב"ם שרצה לעשות כן בעצמו". על מנת למלא מטרה זו, יצאו לאור בהוראת הרבי ספרי מראי מקומות לספר משנה תורה.

בתורת החסידות

בספרי חסידות חב"ד הראשונים, לא מופיעים מקורות לרוב הענינים המובאים. החל מספר היסוד של חסידות ספר התניא שכתב אדמו"ר הזקן, בו הודיע אדמו"ר הזקן בדף השער שהספר "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים". מאמריו שאמר ברבים נכתבו על ידי המניחים, והם נכתבו בצורה בה נאמרו, ללא הזכרת המקורות. הרבי מלך המשיח מסביר, שאצל אדמו"ר הזקן תורת רבותיו התאחדה עמו, ולכן לא היה צריך לומר דבר בשם אומרו^[2]. אמנם בספר לקוטי תורה הוסיף אדמו"ר הצמח צדק וציין מקורות רבים לתורת הנגלה וספרי קבלה למאמרים שנדפסו בספר, וכן ציונים למאמרים אחרים בהם התבאר העניין בצורה שונה או בהרחבה יתרה.

מאמריו של אדמו"ר הצמח צדק שנדפסו באור התורה מתאפיינים בציון מראי מקומות רבים בכל חלקי התורה, ואחריו נמשך הדבר במידה מסויימת גם אצל בנו אדמו"ר מהר"ש וכן לעיתים גם אצל אדמו"ר הרש"ב^[3].

בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן ######. וכן בכתבי רבותינו נשיאינו בנגלה יש יותר הדגשה על ציוני מקורות