אביאדמו"ר אמר: "בא מיר איז ברור, אז א חסידישער איד זיצט אין בית מדרש, און לערענט אדער חזר'ט חסידות ברבים, איז א שמחה בא די זיידעס, און זייער שמחה איז מספיק פאר איהם, קינדער און קינד'ס קינדער רוב טוב בגשמיות וברוחניות.
הפטורה: "כה אמר ה'". אומרים "אב הרחמים". אין אומרים "צדקתך".
"ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" - "שרפו ידיהם מדברי תורה". אז מ'ווערט שוואך אין תורה, וואס דער לימוד התורה איז דאך על מנת לעשות ולקיים, קומט עמלק און קיהלט אפ דעם אידען (= כשנחלשים בדברי תורה, שלימוד התורה הוא הרי על מנת לעשות ולקיים, מגיע עמלק ומקרר את היהודי), "וילחם עם ישראל", ראשי תיבות יש ששים רבוא אותיות לתורה, - דכל אחד מישראל יש לו אות אחת בתורה, ולכן נהגו כל ישראל לכתוב אות בתורה, און עמלק מאכט קאלט (= מקרר) קדושת התורה. והעצה לזה בחר לנו אנשים, אנשי משה, ואתפשטותא דמשה בכל דרא, שבכל דור יש ראשי אלפי ישראל. וצא הלחם בעמלק ל' יחיד, לפי שהתורה היא נצחית בכל דור ובכל זמן ובכל מקום בשוה.
![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
