איסור הבמות

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.

איסור הבמות הינו איסור אשר אוסר להקריב קרבן במזבח מחוץ לשטח בית המקדש בבמה פרטית.

האיסור חל לאחר שהוקם בית המקדש הקבוע - בירושלים. לפני כן היה איסור זה - מותר!

האיסור מהתורה

האיסור נכתב בחומש דברים פרק י"ב פסוקים ה'-ו':

"רַק אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרֹשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם...".

שני הבמות

שני סוגי הבמות הידועים הם:

• במת יחיד: במה שהוקמה באופן פרטי על ידי אדם יחיד, מחוץ לבית המקדש. הקרבה על במות אלו נאסרה לחלוטין לאחר הקמת המקדש.
• במת ציבור: במה שהייתה מוכרת ושימשה את הקהל כולו, כמו הבמה שהייתה בשילה או בגבעון. גם במות אלו נאסרו לאחר בניין בית המקדש.

ההפרה

בזמן בית המקדש הראשון מובא שמפני ההרגל נמשכו ההקרבות מחוץ למקדש.

רק בימי המלכים יחזקיהו וישעיהו לא הוקרבו קרבנות מחוץ לבמות.

בנוסף: בכדי להראות לעם ישראל את גדולת ה' ואי צדקות האליל ה"בעלים" נערך 'קרב' ואליהו הנביא הקריב מחוץ לבית המקדש.

העניין על פי חסידות

הרבי מקשר בין התפילה לתפילה כנגד המקדש לאיסור הבמות: שכמו שנאסרו הבמות ונאסר להקריב מחוץ למקדש, כך גם בימינו - אמנם אין מקדש - אך אין להקריב (להתפלל) אלא בבית המקדש (ובתפילה - לכיוון ירושלים ובית המקדש):

"קרבנות בגשמיות – הרי פשוט שקשורים עם מקום המשכן והמקדש, שהרי "משהוקם המשכן נאסרו הבמות" (להקריב בהם קרבנות), וכן לאח"ז מש"באו לירושלים" – נאסר להקריב קרבנות בכל מקום אחר, מלבד בביהמ"ק.

ואפילו קרבנות ברוחניות – תפלה, שמותרת בכל מקום (מלבד ב"בקתא", שבה אי-אפשר לכוון כראוי מצד פיזור הנפש, וכיו"ב) – מ"מ, הרי ביהמ"ק נקרא תמיד "וזה שער השמים", ששם הוא המקום שדרכו עוברות התפלות תמיד, ולכן צריך להתפלל כשפניו לארץ-ישראל, "והתפללו אליך דרך ארצם", ובארץ-ישראל גופא – כשפניו לירושלים, ובירושלים גופא – למקום המקדש."

(ש"פ שמיני, ה'תשכ"ב)