אגרת הגאולה

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא אנציקלופדי.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

שער הספר בן פורת יוסף מבעל הרה"ק יעקב יוסף הכהן מפלנואה, בו נדפסה האגרת בפעם הראשונה

האגרת המכונה בשם אגרת הגאולה לבעש"ט, הנקראת בריבוי מקומות בשם אגרת הבעש"ט הידועה, ובשם, אגרת עליית נשמה להבעש"ט, הינה אגרת שכתבה הבעש"ט ב' פעמים לגיסו הרב גרשון מקיטוב ששהה בארץ הקודש, ובה מתאר עליית נשמה שערך בראש השנה תק"ז, ועוד פרטים, ומתאר ששאל את מלך המשיח אמת אתי מר ונענה (כדלהלן בפרטות) בלשון שמבוסס על פסוק במשלי לכשיפוצו מעיינתך חוצה.

האגרת מהווה אבן היסוד בחסידות חב"ד, וכמקור לדרך אדמו"רי חב"ד להפצת המעיינות, על מנת להביא את הגאולה השלימה.

תולדות האגרת

האגרת זו כנראה היא אגרת יחידה מסוגה ובאורכה שהגיע לידנו מהבעש"ט עצמו, רוב ממש של דברי תורת הבעש"ט, הם רק לקוטי אתר לקוטי שנדפסו בספרי תלמדו ותלמידי תלמדיו ומיוחד באגרת הזאת, שיש לנו את לשון הבעש"ט ממש.

אגרת זו כתבה אל גיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב. באגרת מתאר הבעש"ט בדרך ארוכה ובפרטי פרטים חזיונות מופלאים שהיו לו בעליית נשמה, בראש השנה תק"ז.

את האגרת כתב הבעש"ט פעמיים, בפעם הראשונה שלח את אגרת ביד תלמידו "המוכיח מפולנאה", הרה"ק רבי יהודה אריה ליב. אך אגרת זו הראשונה לא הגיעה אל ר' גרשון. (וראה להלן, סברות על האפשרות שכעת יש בידנו גם את האגרת הראשונה של הבעש"ט).

כנראה מחמת חשיבות האגרת כתב מורנו הבעש"ט את האגרת הזאת שנית, בה כתב שוב את דבר החזיונות. באגרת השנית הבעש"ט הביע כאב על שהאגרת הראשונה נאבדה וכתב שסיבת צערו היא כי באגרת הראשונה נכתב כל הענין בפרוטרוט, אך ברבות הימים, מאז כתיבת האגרת הראשונה, נשכחו ממנו כמה פרטים.

את האגרת השנית השתדל הבעש"ט לשלוח לגיסו גיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב על ידי תלמידו החשוב רבי יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה בעל ה"תולדות יעקב יוסף", שהיה בדעתו לעלות לארץ הקודש. אך גם האגרת השנית לא הגיעה לר' גרשון, מפני שבעל ה"תולדות" לעלות לארץ ישראל. והידפסה בעל התולדות בעצמו בספרו בן פורת יוסף, ומחמת גודל חשיבות של בעל התולדות בחצר הבעש"ט, מתווסף בה חשיבות נוספת.

נוסחאות האגרות

בספר שבחי הבעש"ט הוצאת הרב יהושע מונדשיין בנספחים, משווה את שלושת הנוסחאות שיש בידנו מהאגרת.

לראשונה נדפסה האגרת בספר בן פורת יוסף של הרב יעקב יוסף כ"ץ, אשר ברשותו נמצא גוף המכתב.

בתשנת תרפ"ג הדפיס הרב דוד פרענקיל בלבבו את ספרו מכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו ובו נוסח שונה ממכתב זה, נוספו בו משפטים חשובים מחד גיסא והחסרת קטעים מאידך גיסא. הדפסת נוסח זה הביא לידי דיון רחב בין החוקרים בתולדות הבעש"ט בין אברהם חיים רובינשטיין,שטען שהכתב יד שפרסם פרנקיל הוא מזויף, לבין מרדכי שרגא באומינגר, שאינו מסתבר שזייפן יוסיף ויוריד קטעים מהאגרת המקורית ומוכרח לומר שזה כתב יד אחר של הבעש"ט.

ובשנים האחרונות הגיע כתב יד חדש משנת תקל"ו, עם נוסח נוסף של האגרת וסיפור עליית נשמה של הבעש"ט.

הרב מונדשיין משתדל להוכיח מהשינויים, שיש בידנו את האגרת הראשונה והשניה של הבעל שם טוב, ומישהו מהמדפיס בספר בן פורת יוסף, צרף את שני האגרות לאחת.

להעיר שבחלק מהמהדורות של הספר כתר שם טוב, נדפסה האגרת בהשמטות.

בשנת ? בבטאון היכל הבעש"ט, כתב הרב מונדשיין מאמר המשך על

חשיבות האגרת

כאמור, האגרת השנית לא הגיע לתעודתה אלא נותרה בידי השליח רבי יעקב יוסף מפולנאה. בשנת תקמ"א, פרסם הרה"ק מפולנאה את האגרת מכתב ידו הקדושה של הבעש"ט בספרו "בן פורת יוסף", כמו שנכתב בשער הספר "וגם נדפס בספר הזה אגרת הנשלח לארץ הקדושה מהרב ר' ישראל בעש"ט הנ"ל לגיסו החסיד המפורסם מורנו גרשון קוטוור מכמה ענייני פלאים". ומשם נפוצה אגרת מופלאה זו בכל תפוצות ישראל. וכמו שכתב בהקדמה לאגרת "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל".

אגרת זו היא אגרת הבעש"ט היחידה שנדפסה בשנים קדמוניות על ידי תלמדיו הקרובים וכן נזכרה ונתבארה על ידי נכדו-הבעש"ט, רבי משה אפרים מסדילקאוו – בספרו "דגל מחנה אפרים".

וכן מסופר בשם השרף ר' אורי מסטרעליסק ש"אגרת זו היית אצל הרב מרדכי מנשכיז ללמדה בכל יום, לא יגרע, כמו הנחת תפלין ממש. ובה מרומז קץ הגאולה.

גם מהטרחה המרובה שהשקיע מורנו הבעש"ט בכתיבתה ושליחתה של אגרת זו אל גיסו, והצער שהי' לו על שלא הגיעה לידי גיסו, וכתבה שוב, מוכח עד כמה היו הדברים חשובים ויסודיים בעיני ק'. ואכן יש לאגרת זו חשיבות מיוחדת וחיבה יתירה אצל תלמידיו ומעתיקי שמועתו, והיא משמשת מאז ועד היום כאחד מאבני היסוד של תורת החסידות.

חסידות האָט אויפגעטאָן אז יעדער איד זאל קענען פאַרשטיין א ענין אלקי

כ"ק אדמו"ר הרש"ב: חסידות האט אויפגעטאָן אז יעדער איד, ווער עס האָט ניט קיין נשמה גבוה, און האָט זיך נאך ניט מזכך געווען, זאָל אויך קענען פאַרשטיין א ענין אלקי ... דאָס איז מתאים מיט דעם וואָס מען האָט געזאָגט דעם בעש"ט ז"ל, [ווען] אז ער האָט געפרעגט [מלך המשיח] אימתי קאתי מר, [ונענה:] לכשיפוצו מעיינותיך חוצה... איז דאָך משמע אז חסידות איז געגעבן געוואָרען, אז אַלע וואָס זיינען אפילו [נאָך] ניט קיין מזוככים, וואָס דאָס הייסט דאָך "חוצה", זאלען קענען פאַרשטיין אלקות.

דער בעש"ט האט געוויינט אויף דעם

כ"ק אדמו"ר הרש"ב: דעם בעש"ט ז"ל אז ער האָט געפרעגט אימתי קאתי מר, [ונענה:] לכשיפוצו מעיינותיך חוצה, וואָס דער בעש"ט האָט געוויינט אויף דעם, וואָס די וועלט זאָגט, אז ער האָט געוויינט אויף דעם ["לכשיפוצו מעיינותיך] *חוצה*" כו', אין בריף איז משמע ניט אַזוי, נאָר ער האָט געוויינט ווען וועט דאָס זיין [כלשון המכתב: והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות].

קיצור תוכן האגרת על פי הנוסח שנדפס בספר בן פורת יוסף

א) הבעש"ט מביע צער שר' גרשון לא קיבל את האגרת הראשונה שכתב מחמת שכמה פרטים נשכחו ממנו.

ב) בראש השנה תק"ז עשה הבעש"ט עלית נשמה, וראה דברים נפלאים שאי אפשר לספר, ובניהם שהרבה רשעים עשו תשובה ועלו לגן עדן.

ג) הנשמות מבקשות מהבעש"ט עזרה, והבעש"ט רואה שהס"מ מקטרג נורא בשמחה גדולה

ד) הבעש"ט מבקש מאחיה השלוני שיצטרף אליו כי עליית נשמה זו, היא עלי'ה גדולה שמעולם לא עלה כך.

ה) הבעש"ט עולה להיכלו של משיח. ושם ראה את המשיח מלמד תורה את האבות והצדיקים, ושמחה גדולה

ו) הבעש"ט שואל את משיח "אימת אתי מר" והשיב לי "בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה". ותמהתי על זה והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיבו כמו אני,

ז) הבעש"ט בוכה לפני ה' על האסונות בקהילת סיבטובקע ובקהילת דונאוויץ, שחלקם נאלצו להמיר את דתם, וחלקם נהרגו מבלי להמיר את דתם.

ח) עליית נשמה בראש השנה תק"י. ובה ראה קטרוגים גדולים שאי אפשר לבטלם. רק הצליח להריח את הקטרוג מסבבותנו.

ט) מעלת בעל הדגל מחנה אפרים.

טענות נגד שיטת חב"ד באגרת

במהלך השנים בקבוצות שונות, עלתה הטענה מדברי הבעש"ט באגרת "יפוצו מעיינתך חוצה"

אני מסתפק בענין מה שאמר לו משיח לרבינו הקדוש והטהור נורא הבעש״ט זצוק"ל זי״ע ועכי״א, בענין "יפוצו מעינותיך חוצה״, אם יוצאים בזה בלימוד חסידות גרידא, כי לפי הנראה מלשונו הוא שצריך להגיע למדרגת היחודים ועליית נשמה, ולזה הרי אי אפשר להגיע זולת על ידי לימוד רזי תורה בקבלה בהעמקה וידיעת השמות, ולפי״ז אינם יוצאים בלימוד חסידות גרידא. ואולי אלה שהם לומדים סתרי תורה בלי ההבנה שבתורת החסידות הם מקיימים את ה׳יפוצו׳ יותר מאלה שלומדים חסידות לבד, ובפרט אם לומדים גם שאר ספרי קדש כגון ספרי הרמח״ל זצוק"ל זיע״א, והגר״א והגר״ח מואלוז׳ין, וכדומה שגם הם מפיצים הרבה אורה באמונה, באהבה, ביראה ובדבקות, ואם כן גם העוסקים בספרים אלה מקיימים את ה'יפוצו׳ והכל הולך אל מקום אחד ו׳ישרים דרכי ד׳ וצדיקים ילכו בם', ו'מיניה ומיניה אתקלס עילאה'.

ויוכר טובך בעולם

חסידים הרבו להתוועד שחלק מהוראות המשיח לבעש"ט, לבד "יפוצו מעיינתך חוצה", הנה (בחלק מהנוסחאות שבידנו), כתוב גם "ויוכר טובך בעולם, וחסידים ראו בזה, כמקור, שיש ענין להפיץ את מהותו וטובו של הבעש"ט, ואת ממשיכי דרכו אדמו"רי חב"ד, כחלק מהכשרת העולם לגאולה.

שלום וברכה! במענה למכתבו מכ״ב סיון והקודמו, בו מסיים במה שכתוב באגרת הקודש הידוע של מורנו הבעש"ט, אשר שאל את פי משיח, "אימתי קאתי מר", והשיב "בזאת תדע בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה וכו׳" ושואל:

הפצת החסידות ויחוד יחודים - ב' ענינים

א) אם יוצאים בזה בלימוד גרידא, ואפשר שצריך להגיע למדריגת היחודים עליונים ועליית נשמה וכו׳. והנה ענין זה, עשיית יחודים ועליית נשמה כתוב אודותם בהמשך הדברים בפירוש, שמזה מוכח שלא זהו הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה".

1. הפצה החסידות בפועל ממש ורק אח"כ סגולות ליחוד יחודים

ב) ואולי קושיתו, שאפשר שגם עשיית היחודים מוכרח הוא. והנה אפילו אם תרצה לומר שכן הוא, הרי אגרת קדושה זו מוכיחה שהקדמה לעשיית היחודים היא "הפצת המעינות", ואם כן פשוט, שאיך שלא נפרש, מוכרחת ה"הפצה", אבל באמת, פירוש זה גם כן מושלל מהמשך האגרת שכתוב שם וזה לשונו: "והי׳ לי צער גדול כי מתי זה אפשר להיות, אך מזה שלמדתי סגולות וכו׳ נתקררה דעתי וחשבתי אפשר שעי״ז יוכלו כו' גם אנשי גילי לעליית נשמות וילמדו וישיגו כמו אני", זאת אומרת שישנה סגולה בכדי להגיע למעלת עליית נשמה, אבל לא נזכרה שם סגולה בהנוגע להפצת המעינות.

הסגולה ל"אתי מר" היא דוקא על ידי הפצת תורת הבעש"ט

ג) עוד שואל, אפשר די כשלומדים כגון ספרי הרמח״ל וכו׳ שגם הם מפיצים הרבה אור וכו׳. ולפלא גם קא סלקא דעתך בזה, שהרי ברור אומרת האגרת, "בעת שיתפרסם לימודך כו׳ מעיינותיך כו׳" והדברים מופנים אל הבעש״ט, משא״כ בהנוגע לספרים שאינם מחלק תורה זו, והרי כמה חלקים בתורה ועל דרך החילוק בנגלה, אשר פסק דין בהלכות מלכים נמצא בהלכות מלכים ופסק דין בהלכות טריפות נמצא הענין בהלכות טריפות ותלמוד מביא לידי מעשה, שהלימוד בהלכות טריפות נשמרים על ידי זה מענינים אלו, והלימוד בהלכות מלכים מביא לענינים אלו. [וע"י לימוד תורת החסידות באים "לידי מעשה" ביאת משיח "אתי מר"]. ויהי רצון שכפי סגנון מכתבו, הרי באם יסור הספק בכוונת אגרת הקודש הנ״ל, מובן שצריך למלאות כל האמור בו, הרי כיון שכנ״ל בטל הספק הרי במרץ הכי גדול כגודל הענין "דאימתי אתי מר", יתעסק בעצמו וישפיע בכל מקום שידו מגעת להפצת המעיינות באופן דהלוך ומוסיף והלוך ואור עד אשר יקוים היעוד "דלילה כיום יאיר". בברכה לבשורות טובות.