יכולת - אור הכלול בעצמותו

סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות  •  יכולת (מאור כפי שכלול בעצמות)  •  מאור  •  אוא"ס כפי שכלול במאור • אור אין סוף  • חפץ חסד  •  עשר ספירות הגנוזות  •  יחיד  •  אחד ויחיד  •  קדמון  •  טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון  •  טהירו תתאה  •  מקום פנוי  •  רשימו  •  נקודה קו שטח  •  קו וחוט  •  עגולים ויושר  •  אור מקיף  •  אור פנימי  •  ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית) אדם קדמון  •  עולם העקודים  •  עולם התוהו  •  אור ישר  •  אור חוזר  •  שם ע"ב  •  שם ס"ג  •  שם מ"ה  •  שם ב"ן
אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה עולם האצילות  •  עולם הבריאה  •  עולם היצירה  •  עולם העשייה  •  בי"ע  •  פרסא
סוגי השתלשלות
יש מאין  •  עילה ועלול  •  קפיצה ודילוג  •  אין ערוך

יכולת הוא מושג שבא לשלול מציאות מוכרחת. היינו, אצל מי שיש לו "יכולת" לדבר מסויים הנה כשם שהוא יכול לעשותו כך בשווה ממש הוא יכול גם שלא לעשותו (בשונה מ"כח". שהרי מי שהדבר המסויים אצלו "בכח" הרי שורש מציאות הדבר כבר קיים בפועל). בחסידות משמש מושג זה כדי לתאר א. עד כמה מושלל אור אין סוף הכלול בעצמות מאור אין סוף הנמשך מהעצמות, ב. לתאר עד כמה מושללות עשר ספירות הגנוזות מהספירות שאחרי הצמצום, ג. עד כמה מושללת עצם הנפש מכוחות הנפש (חכמה בינה וכו', חסד גבורה וכו').

המשל להבנת עניינה

כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש את המושג "יכולת" מביאים בחסידות ארבעה משלים: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה לא נקרא יכולת, ומשל עליה עצמה. לגבי ההבדל בין הספירות (דאצילות) לבין שורשן (שבכתר, בארך אנפין) מובא משל מההבדל בין האש כפי שהיא גלויה וכפי שהיא בגחלת: הספירות דאצילות נקראות "גילוי ההעלם" בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת עולם העקודים. בעקודים עשר הספירות "עקודות בכלי אחד", היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שבאבן הצור אין שום מציאות אש (אלא רק "תכונה" או "כח" שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל.

ועל זה מוסיף האר"י ז"ל, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את "נקודת החיבור" בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה נוספת על האבן עצמה, תכונה של האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ועל זה מביאה תורת החסידות את המשל הרביעי - עניין ה"שם": לילד אין שום שייכות לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך בדיוק באותו אופן, בשווה ממש אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק אפשרות לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' בלבד. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.

נפש נושא כוחות

מאחר והאדם כולל כל העולמות ותכלית כל העולמות היא בשבילו, קיים כל דבר בעש"ן (עולם שנה נפש). היינו, כשם שהוא ב'עולמות' כדוגמת זה קיים גם בנפש האדם, והיא הדרגא הנקראת בחסידות "נפש נושא כוחות". כוחות הנפש (שכל ומידות) הן 'השתקפות' של עשר הספירות, וממילא גם בהן ישנן אותן ארבע דרגות. הדרגה הנמוכה ביותר הם עשר כוחות הנפש הגלויים, מקורן הוא בעצם הנפש (שאינה מתלבשת בגוף). שם גופא (בעצם הנפש) ישנן שתי הדרגות של "מקיף הקרוב" ו"מקיף הרחוק" (גחלת וצור) - וישנו עצם הנפש עצמו, מהות ועצמות הנפש. שם בדרגה זו הנפש היא פשוטה בתכלית (בלי ציור כוחות ואפילו בלי שורש ומקור לכוחות), ורק שהיא 'סוג' כזה של פשיטות שאם ירצו אפשר יהיה 'לתת לה' כוחות (להבדיל מבעל חיים למשל, שלנפש שלו 'אי אפשר' לתת את כח השכל).

בתורת החסידות

יש עניין שלא מתעסקים בדרגות גבוהות מדי - שעלול לגרום לגסות וזלזול, ולכן ברוב המקומות בחסידות מבוארות הדרגות עד הצמצום של מקום פנוי - המכונה הצמצום הראשון.

אמנם בשער היחוד (לאדמו"ר האמצעי) מבואר שכן צריך לפעמים לבאר דרגות אלו. והטעם לכך מבאר הרבי כדי שנוכל להשיג ולהתבונן באלוקות ולהגיע לאהבת ה' ויראת ה' ולדעת את השורש בו מושרשים נשמות ישראל.