טיוטה:אגדות החורבן

{{ס:כלום|

		שגיאה: תבנית חשיבות הוכנסה בצורה שגויה. אנא החליפו את {{חשיבות}} ב{{ס:חשיבות}}

}}{{הבהרת חשיבות עם זמן|סוג=|זמן={{ס:יום מקומי}}.{{ס:חודש מקומי}}.{{ס:שנה מקומית}}}}

		ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך
		אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

		יש לאחד את הערך אגדות החורבן עם הערך מסכת גיטין.
		אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.	לדיון

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב בלשון קצרה ולא ברורה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אגדות החורבן הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך.

אגדות אלה נכנסו לגמרא בגיטין, פרק ה' (הניזקין), דף נ"ה עמוד ב'.

נהוג ללומדן בתשעה באב .

החלק הראשון - אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים

הסיפור הראשון מתייחס לחורבן בית המקדש השני.

הסעודה

בר קמצא הוזמן בטעות לסעודה (במקום קמצא), מארגן הסעודה סילק את בר קמצא מהאירוע, בר קמצא נעלב והלך למלך.

מום בכבש

הוא ניסה לגרום למלך להאמין שהיהודים מורדים בו, הם החליטו לשלוח כבש לבית המקדש: אם יתקבל - היהודים אינם מורדים בו, ואם לא יתקבל - הוא יצא אליהם במלחמה.

בדרך הטיל בר קמצא בכבש מום והחכמים החלו להתווכח עד שר' זכריה הכריע "לא לקבל".

מכיוון שראה זאת החליט המלך לצאת במלחמה נגד היהודים - המצור על בית המקדש השני.

"עוותנותו של רבי זכריה..."

על מקרה זה של קבלת הכבש עם המום וכו', אמר ר' יוחנן:

"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".

החלק השני - אשקא דרספק חרוב ביתר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

החלק השלישי - אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא

הסיפור השני מתייחס לחורבן העיר הר המלך.

בעיר זו היו נוהגים שכאשר חתן וכלה מתחתנים מושיבים על ידם תרנגול ותרנגולת.

יום אחד (של חתונה) עברה על ידם כרכרה של חיילים ולקחו תרנגול, אנשי הר המלך התכעסו ורבו עם חיילים עד שניצחו.

החיילים הלכו אל המלך ואמרו לו: היהודים מורדים בך!, והוא קם ונלחם.

בזמן שהמלך יוצא להרוג את היהודים היה יהודי אחד בשם "בר דרומא" שהיה קופץ מרחק של מיל בפסיעה אחת(!), מגיע לשטחם של החיילים, הורג וחוזר.

המלך שפחד מאוד הניח כתרו על הארץ ואמר: רבונו של עולם, בקשה לי אליך אל נא תניח מלכותי בידי אדם שפל (כ-בר דרומא).

ובקשתו נענתה, נכשל פיו של בר דרומא ואמר: הקב"ה מדוע אתה לא עוזר לנו להילחם?!

לאח"כ הלך לבית הכיסא ונכנס נחש לתוך מעיו - ומת.

המלך ששמח כ"כ החליט להפסיק להרוג את היהודים והיהודים שמחו וחגגו.

המלך שראה שהיהודים חוגגים חשב שהם חוגגים על מפלתו ובא עליהם במלחמה שוב.

תיאור גודלה של "הר המלך"

הר המלך היתה כ"כ גדולה עד שבאזור אחד המשיכו לחגוג ובאזור שני המלך היה הורג.

איזו עיר זו "הר המלך"? - הר המלך היא עיר על יד ירושלים בשליטת ינאי המלך חכמים מתארים את גודלה: בעיר חיו כ360,000,000 איש(!) [600,000 עיירות. כל עיירה 600,000 איש].

סוף הסוגייה

הגמרא ממשיכה לספר סיפורים על הר המלך, וסיפורים שגרמו לחורבן בית המקדש.

רבותינו נשיאנו ואגדות החורבן

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

במהל חודש מנחם אב הרבי כתב לכמה וכמה אנשים בעניינם הפרטי, שמפני שעניין ה"קמצא ובר קמצא..." הרי צריך לנהוג להיפך ובצד השני:

ב"ה, ז' מנ"א, תשי"ג

ברוקלין.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו, בו מודיע אשר בנו שי' כבר שב לאיתנו ושוקד בלימודו, ויה"ר מהשי"ת אשר במהרה יודיע ג"כ בשו"ט מהטבת מצב בריאות זוגתו תחי', ובימים האלו אשר סיבתם היא אקמצא ובר קמצא כו' הנה העבודה היא בקצה השני (וע"ד מ"ש הרמב"ם בהלכות דיעות פ"ב - ועוד יותר) היינו אהבת ישראל אהבת חנם, ומדובר מקצת מזה בשיחת ש"ק מברכין סיון אשר בטח ראה אותה, והשי"ת יהפוך ימים אלו לששון ולשמחה ולבשו"ט בגשמיות וברוחניות.

בברכה.

— אגרות קודש, ז', ב'קפט.

אדמו"ר האמצעי אומר שכאשר אמר הקב"ה לאדם לא לאכול מעה"ד זה דוקא הגביר את תאותו לאכול כמו אדם ששנאתו כלפי חברו כשיזכירו את אותה השנאה - הרי זה יגביר את שנאתו, את עניין השנאה לומד מקמצא ובר קמצא:

וע"כ הנחש ידע סוד עה"ד ולא האדם כו' כי שרש הנחש בעה"ד טו"ר מבחי' הרע שבו במורגש דוקא וכאשר הזהירו ה' לאדם שישמור א"ע מעה"ד כ"כ חרה לו מאד כי הבין והשיג הכוונה בזה כדי שלא יתער' הרע בטוב כלל וכלל וכאשר ירחיקו את הרע כ"כ שלא יהיה לו צד קירוב כלל וכלל אל הטוב בזה יחרה לו ביותר. (כמו עד"מ כאשר ירחיקו ויגרשו את השונא תגבר שנאתו יותר כעובדא דקמצא ובר קמצא)

— תורת חיים, בראשית ח"א, פרשת בראשית, והנחש היה ערום, לג, ב

קישורים חיצוניים

file:///C:/Users/HOME/Downloads/%D7%A9%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%90%20%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA.pdf. (המאמר של הצמח צדק בנוגע להר המלך).