יין

יין, הוא משקה המיוצר מפירות הגפן, שהם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כן הוא מכונה בנביא "משמח אלקים ואנשים". בשל חשיבותו הוא נקרא "ראש וראשון למשקים", ונקבעה לו ברכה מיוחדת. ישנם הלכות מיוחדות בנוגע ליין. כמו כן, הוא אחד מהדברים שנסכו על המזבח.

שמותיו

היין נקרא בכתובים בשמות רבים:

תירוש, דם ענבים, חמר, עסיס, יין הרקח (וראה לקמן), שיכר.

ייצור היין

הכנת יין בבית חב"ד בבוליביה לקראת ליל הסדר

היין מיוצר בתהליך ממושך הכולל את בחירת הענבים היותר מובחרים, דריכתם (כיום המעיכה נעשית באמצעים מכנים), התססה (תהליך בו חיידקים מסויימים הופכים את הסוכרים שבמיץ לאלכוהול), סינון ויישון (בתהליך ייצור מיץ ענבים לעומת זאת, עוצרים את התסיסה, ולא מאפשרים לאלכוהול להיווצר).

אופן נוסף של ייצור היין הוא בהכנסת צימוקים עם סוכר ומים לכלי, לאחר מספר ימים האופכים המים ליין.

לאופני הכנת היין השונים (תסיסה, בלי תסיסה, ריכוז האלכוהול, מצימוקים) יש השפעה על דינים שונים.

ייצור היין המסורתי נעשה במתקן הנקרא יקב. היקב עשוי משני בורות הנקראים 'גת' ו'יקב'. העליון (הגת) הוא אמבטיה שטוחה שבתוכה דורכים את הענבים, וממנו יוצא צינור לבור תחתון (היקב, שיכול להיות גדול ועמוק) - ובו מצטבר היין.

ערך מורחב – יקב

ברכת היין

לפניו

לפני שתיית היין מברכים ברכה מיוחדת אשר נתייחדה לו: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן".

באם באמצע הסעודה הגיע יין משובח יותר, דהיינו, ששתה יין אדום והגיע יין לבן - שהוא יותר בריא לגוף, או שהגיע יין אדום משובח יותר, או ששתה יין לבן וידוע שהאדום הזה הינו יותר משובח, אומרת ההלכה כי צריך לברך עליו: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הטוב והמטיב".

הלכה זו תקיפה גם כאשר הגיע סוג יין שלישי, וגם כאשר היין השני היה על השולחן בשעת הברכה הראשונה. אך לא כאשר היין תסס באותה חבית, גם אם ה"יישון" שלו היה בחבית נפרדת. וכן לא על ברכת היין שלאחר ברכת המזון.

לאחריו

אם שתה יין שלא בתוך הסעודה, צריך לברך אחריו ברכה אחת מעיין שלוש, עם שינוי מהנוסח הרגיל. דהיינו, שמתחיל באמירת "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם על הגפן ועל פרי הגפן", וחותם באמירת "ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן".

ברכה על ענבים

אם בירך בטעות, או שבירך על יין והתכוון גם על אכילת ענבים בברכת "בורא פרי הגפן", יצא.

אם אכל ענבים או צימוקים, ושתה יין ובמקום לברך גם "על הפירות" וגם "על הגפן", הוא בירך רק "על הגפן", רק אם הוא כיוון בפירוש לצאת ידי חובה הוא יצא. ולכן לכתחילה לא יעשה כן.

ראש למשקין

מכיון שהיין הוא ראש לכל המשקין, לכן הוא פוטר בברכתו - הן בזו שלפניו, והן בזו שלאחריו - את כל המשקאות שהיה בדעתו לשתות, גם אם הוא לא התכוון להוציאם בברכה.

אם בירך על היין, אך לא שתה ממנו רביעית, בכדי שיתחייב לברך עליו ברכה אחרונה, אבל שתה משאר משקאות רביעית, צריך לברך עליהם "בורא נפשות" אפילו שלא בירך לפניהם.

יין צימוקים

על יין שנעשה מצימוקים ששרו במים מברכים בורא פרי הגפן.

אם הצימוקים חסרי לחלוחית, דהיינו, שגם אם ידרכו ברגל או שיכתשו אותם בקורה לא תצא מהם לחלוחית, אין לזה דין יין.

בנוגע לכמויות המים והצימוקים, אפילו שהמים תססו יחד עם הצימוקים, צריך שהמים לא יהיו יותר משש פעמים כנגד מיץ הצימוקים עצמם. ואם אפשר, ראוי להחמיר שלא יהיו יותר משלוש פעמים.

אם עירב דבר נוסף בתערובת היין והצימוקים, אין מברכים עליו בורא פרי הגפן, כיון שספק אם העיקר הוא טעם הצימוקים או הדבר הנוסף. ואין זה כמו הדין שאם נתערבו דבש ופילפלין ביין שמכיון שלא נשתנה טעמו לרעה, אין זה משנה את הברכה, כיון שכאן זה עדיין לא יין.

כוס של ברכה

בשל חשיבותו של היין, בו משתמשים בכדי ל"קדש" את שבתות ומועדי השנה, וכן במצוות הקשורות לבניין בית בישראל:

• קידוש, *הבדלה, *ארבע כוסות בליל הסדר, *חופה, *שבע ברכות, *ברית מילה, *פדיון הבן, *ברכת הזימון בסיומה של סעודה.

אחד מסוגי הנדרים הוא הנזירות, אשר בו האדם פורש מן היין ושאר חלקי הגפן למשך תקופה ממושכת.

ערך מורחב – כוס של ברכה

שלוש דרגות ביין

ישנן שלוש דרגות כלליות ביין: שכולו קדושה, המעורב טוב ברע, שמגיע מהקליפות.

יין משומר

היין המשומר מקורו בקדושה, יש בו רק טוב ואפילו לא ניצוץ קלוש וחבוי של רע. הוא מתלבש ומפעיל רק את הכוחות הטובים והנשמה האלוקית של האדם, ואפילו מי שיש בו כוחות לא טובים הרי טיבו וסגולתו המיוחדת לספק אנרגיה ומרץ רק לטוב ולא לרע. יתירה מזו, הוא לא רק משומר" מפסולת אלא גם "שומר". לא רק מעורר ומפעיל את כוחות הטוב אלא יתירה מזו גם שומר שכוחות הרע ינוטרלו וייעלמו. וכפי שרואים שמי ששותה יין בשעה שהוא עוסק בשמחה והתלהבות בעבודת ה' גורם לו היין לשקוע בכך כל כולו ולשכוח לגמרי מעניני העולם הזה יין זה הוא קדוש, יין של מצוה – יין שאומרים עליו ברכה בסעודת מצוה ובעת קיום המצוות - שהוא משפיע אך ורק לטוב על יין זה נאמר "משמח (אלוקים) ואנשים", היינו, שהוא פועל על אלו הנקראים "אנשים" - שם המתאר אדם המצוי במצב נעלה, מוחין דגדלות

יין המשכר

זהו יין שמקורו בקליפת נוגה. הוא מעורב טוב ורע, ומשפיע הן על הכוחות הטובים והן על הכוחות הלא טובים - והדבר תלוי באדם עצמו: מי שתוכו טוב יוציא היין את הטוב שבו, מי שיש בו גם רע יוציא זאת היין לחוץ, וכן מי שיש בו רק רע. יין זה הוא יין כשר ומותר בשתיה, אך אינו יין של מצוה אלא חולין. על יין זה נאמר "ישמח לבב אנוש", היינו, יין נחות הפועל על מי שהוא בדרגת "אנוש" - תואר אדם המצוי בדרגה נחותה, מוחיו דקטנות..

יין נסך

הסוג השלישי הוא יין שמקורו מכוחות הטומאה שיש בהם רק רע בלבד. יין זה נותן כוח רק לכוחות ותכונות הרעים של הנפש הבהמית (ולא לטובים), והוא טרף ואסור בשתיה ובהנאה.

אמנם התורה אסרה רק יין שהתנסך לעבודה זרה אבל גזרו חכמים שגם סתם יינם יחשב כיין נסך. ולכן, כל יין שנגע בו גוי הופך ליין נסך ונאסר - למעט יין שפסול לניסוך על המזבח, כגון שבושל. אמנם בנוגע לכוס של ברכה יש מחמירים יותר (דהיינו, יין מבושל שנגע בו גוי: למרות שמותר בשתיה - אסור לכוס של ברכה).

"יין נסך מטמטם את המוח ואת הלב", בסיפורי חב"ד ישנם כמה וכמה סיפורים הממחישים כיצד שתיית יין נסך גורמת לחסמים נפשיים, המונעים מהאדם להתפעל מהאלוקות במוחו ובליבו.

ניסוך היין על המזבח

בבית המקדש לאחר הקרבת כל קרבן (למעט חטאת אשם ועופות), מנסכים על המזבח יין (על כל כבש רבע הין, על כל איל שליש, ועל כל פר חצי), ובשעת הניסוך היו אומרים הלויים שירה, ש"אין אומרים שירה אלא על היין".

והנה, חז"ל דימו את הקרבת הקרבנות לקריאת שמע, ואת ניסוך היין לתפילין, שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין "כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים". והיינו, שקריאת שמע הוא כדוגמת הקורבנות, ואילו התפילין הם כדוגמת הנסכים.ויובן על ידי משל:

המשל

הנפש מחיה את הגוף כי זו מהותה – נפש המחיה, אך למרות זאת החיבור שלה לגוף נעשה באמצעות אכילה. הלחם "סועד את הלב" שיוכל לקבל את אור הנפש, ועל ידי זה יש בכוחו של הלב לקבל את הנפש ברביעית הדם שבו, ואז היא מתאחדת עם הדם ומחיה באמצעותו את כל הגוף. אלא שכל זה הוא רק החיות "הגשמי" של הגוף, ואילו החיות הפנימי מתגלה דוקא בשתיין יין. אנו רואים בחוש שהיין מעורר ומגלה את ההעלם הפנימי של הנפש: "נכנס יין יצא סוד", כל מצפוני הלב והמוח מתגלים ע"י היין: פניו מאדימות ומצהיבות ע"י היין דוקא, ואפילו לענין התגלות אור הנעלם מן השכל הוא ע"י היין דוקא, וכמו שאמרו חז"ל "אגברו חמרי אדרדקי כי היכא דלימרו", וכן "אמר חמרא וריחנא פקחין" (אלא שאם שותה יותר מדאי – אף על פי שישמח ביותר – אבל מריבוי אור השכל יותר מכחו שאת יתבלבלו כלי המוח, ויתבלבל וירדם).

ערך מורחב – ניסוך היין

הנמשל

כשם שהלחם מחבר את הנפש לגוף (ע"י התעלותו והזדככותו) כך הקרבנות ממשיכים את האלוקות לקיום העולם (ע"י העלאת נפש הבהמה). היין לעומת זאת הוא המשכה: מנסכים אותו "מלמעלה למטה" על המזבח, והוא יורד (ע"י השיתין) מטה מטה עד התהום (לגלות שם אלוקות ולברר את הדברים הנמוכים ביותר).

הקשר בין יין לתפילין

בעניין קריאת שמע ותפילין ידוע שקריאת שמע הוא העלאה (מסירות נפש באחד) ואילו תפילין הן "המשכת המוחין". ונמצא, שקריאת שמע הוא דבר אחד עם עניין הקורבנות, ותפילין הוא עניין הנסכים. והנה, תכלית האדם הוא לגלות אלוקות למטה, בעולם. תנועת ה"רצוא" (קריאת שמע, קרבנות) הוא רק הכנה ותחילת העבודה – עיקר ותכלית העבודה הוא בירור וזיכוך העולם, שנעשה ע"י הנסכים – ובפרט היין.

תכלית ההמשכה עד התהום – ע"י היין דוקא

שמן רומז לחכמה וסולת לדעת. חכמה היא דביקות ודעת היא התקשרות. דביקות והתקשרות בתורה בפני עצמם אין בכוחם לברר את העניינים התחתונים שבאדם. רק כשמצטרף אליהם היין (הבינה, התבוננות) – דוקא אז יכול האדם לרדת "בשיתין" (שלו) מטה מטה עד "התהום", ולברר את המים המלוחים שנמצאים שם מששת ימי בראשית, לתת להם את הכח לעלות דרך גידי הארץ ולהפוך למים חיים.

היין מביא לידי שמחה

בהלכה

בנביא מכונה היין "משמח אלוקים ואנשים".

כמו כן, הגמרא במסכת פסחים, דנה על דיני שמחה ביום טוב, ומסקנתה: "ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש"".

וכן נפסק להלכה, ששמחה נגרמת על ידי בשר ויין: "הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת. וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן".

ומטעם זה חובה היא לשתות בכל סעודת יום טוב יין: "מִצְוַת יוֹם טוֹב לְחַלְּקוֹ חֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְחֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה... וְחַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת וְלִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן".

בחסידות - נכנס יין יצא סוד

בשונה משאר הפירות הוצאת המיץ מהענבים לא נעשית בסחיטה אלא שרק "פותחים" אותם בלבד (ע"י דריסה ברגליים) – והיין זב מאליו (לגת התחתונה). ומפני ש"טבע" היין הוא יציאה מהעלם לגילוי (שהיה מוסתר בענבים ויצא לגילוי), לכן כך הוא פועל על מי ששותה אותו – שפנימיותו מתגלית. זהו הטעם שבשתיה מרובה מאדימות הפנים: כי הנפש מלובשת בדם, והתאדמות הפנים היא גילוי הנפש (וכשמרבים בשתיה יותר מדאי נרדמים, כי פנימיות הנפש מתגלה יותר משיכול הגוף להכיל). ומכיון שענינו של יין הוא "גילוי" לכן "נכנס יין יצא סוד", שהרי יין הוא בגימטריה סוד (70). ומכיון שמתגלית הפנימיות האמיתית, באמת בשעה ההיא כל העני ורש שוכח מצערו, וכל דבר רע יומתק לטוב, ועד שגם איש רע בטבעו להזיק הנה בשמחת היין יהפך לבו להטיב לכולם.

ועניין זה הוא הן ביין המשמח (מצד שהוא ממתיק הגבורות הקשות), והן ביין המשכר (מצד שיבלבל הדעת ולא ידע בין ימינו לשמאלו - אשר מסיבה זו יוכל גם הוא להתהפך מקצה אל הקצה שיאמר דעתו לטוב על מי שקטרג עליו כל ימיו, מפני בלבול דעתו מן היין).

יינה של תורה

פנימיות התורה מכונה יינה של תורה, דהיינו, שכאשר לומדים תורה, מתגלים הסודות שבה. ועל כן מכונה היין גם כן "יין הרקח".

וכך כותב השל"ה: שזהו שמצינו "קדושים אשר בארץ ששתו לפעמים הרבה יותר מדאי בסעודות גדולות הייתה כוונתם בזה לש"ש. כי מתוך משתה היין היו מבדחי טובא, ומתוך כך אומרים דברי תורה על השלחן הרבה מאד וכפליים לתושיה. דמתוך שמחה מגלה החכם רזי התורה, כי ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש ואז הוא יותר מוכן לגלות תעלומות חכמה, שעל ידי משתה היין יצאו דברי תורה הנקראת סוד".

באופן זה מבאר הרבי מדוע רבא ורב זירא שעסקו בסודות התורה היו צריכים גם לשתיית יין.

ערך מורחב – יינה של תורה

דריכת הענבים

נדרשת הן ליין לבן והן לאדום

דריכה נדרשת הן לענבים לבנים והן לענבים אדומים, ועניינה בעבודת ה' הוא ביטוש. אלא שיש הבדל בין ביטוש הבעלי תשובה (הנקרא "מרירות") לזה של הצדיקים (הנקרא "שפלות"):

מרירות בעלי התשובה (דריכת הענבים האדומות) היא כעס על הרע שבו, הכנעה עצומה הבאה מצד טעם ודעת - החשבון היטב באשר הוא חוטא.

ואילו הביטוש אצל הצדיקים (דריכת הענבים הלבנים) הוא הכנעה ושפלות עצומה בלי חשבון וטעם כלל, והוא הנקרא "כובד ראש", שהוא שפלות הנפש מצד העצם, שנפשו כעפר לכל.

אין מביאים אלא מן הרגליות

אמרו חז"ל שאת היין לנסכים אין מביאים אלא מן ה"רגליות", היינו, גפן שגדלה על פני הקרקע - שלא הדלו אותה (על עריס).

והעניין בזה, שבלי ביטוש עצמו אי אפשר. כדי להביא את העלם הנפש לגילוי הוא דוקא ע"י הקדמת עבודת ביטוש עצמו, ועבודה זו נדרשת הן אצל החוטאים והן אצל הצדיקים, שדוקא השפלות היא הגורמת את השמחה בקיום המצוות בפרט ובעבודת ה' בכלל. ולכן יש מעלה בגפנים הגדלים על הקרקע (רגליות), שכשעצם הגידול הוא בשפלות (ולא בהגבהה) זהו למעלה משפלות ודריכה לפי שעה, כי גידולו בעצם בשפלות שגורם הגבהה בעצם. היינו, עבודת הביטוש עצמה לא מספיקה כדי לעורר את השמחה, אלא צריך להיות בשפלות תמידית – שפלות בעצם (שלא מתגלית רק בשעת ההתבוננות).

איסור הכהנים ביין

מכיון ששורש הכהנים הוא בחסד לכן עבודתם היא בבחינת החדוה שמצד תגבורת אור החסדים, וכדוגמת שמחת הנפש מדבר טוב, או מחכמה חדשה שמבין ועומד על עומקה.היינו, אמנם גם עבודה זו מביאה לגילוי פנימיות הנפש, אבל, אין זה אהבה ותשוקה שבעקבות המרירות על ריחוקו, אלא שמחה על גילוי האלוקות שבנפשו.

ומכיון שעניינם גילוי הפנימיות בדרך מלמעלה למטה (ולא מלמטה למעלה) לכן הוזהרו הכהנים "יין ושכר אל תשת" – אל תשתו יין דרך שכרותו, שהוא עניין עבודת הבע"ת.

עניינו בספירות

בספירות רומז היין לספירת הבינה ובעבודת השם מסמל על התבוננות בשעת התפילה.

יין ומים

מים הוא חכמה ויין בינה. ומאחר ועניין הבינה הוא להתבונן ולהרחיב את נקודת החכמה, יש למזוג את המים (בחינת ה"סופר") לתוך היין (שהוא בחינת ה"ספר", תורה שבכתב, כמו שכתוב יינה של תורה). וזהו שנאמר בזוהר על פסוק ויבא לו יין וישת - ארמי מיא בההוא יין, והוא עניין ושאבתם מים בששון: שבזמן שאיבת המים (חכמה) יש לשמוח ולרקוד (עניין הבינה).

ראו גם

• גפן
• חטא עץ הדעת
• יין המשומר
• כוס של ברכה
• לחיים
• תקנת המשקה
• מיץ ענבים
• יין לבן ואדום

לקריאה נוספת

• סידור עם דא"ח, ד"ה להבין ענין הזימון.
• סה"מ תקס"ו ח"א ד"ה בגמ' דרש רב עוירא, ד"ה הנותן שלג, וד"ה ענין יין המשומר.
• ספר הליקוטים ערך יין.
• לקו"ש חלק לא שיחה ב לפורים.
• דרך חיים ותוכחת מוסר (להרבי האמצעי) בשער התפילה, דף ק ע"ב, אות צה ואילך.

קישורים חיצוניים

• היין החב"די המפורסם ביותר - סיור מצולם במפעל המייצר את יין ברטנורא שבהשגחת הרב גרשון מענדל גרליק -
• מה עושה בקבוק קוקה קולה בהתוועדות של הרבי?