לדלג לתוכן

סעודת הודיה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:בעבודה

פרמטרי חובה [ תאריך ] חסרים

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

מנהג סעודת הודיה להשם (או מנהג סעודת הודיה) הוא מנהג שנהגו בו שכל איש או אשה שניצלו מסכנה כגון תאונת דרכים או מפיגוע או מחולי מסוכן או יום הולדת המנהג לעשות סעודת הודיה בה הוא מודה להשם על הנס שגמלו והצילו מן הפורענות טעם המנהג כדי לתת הודאה לבורא שתרגומה ופירושה הכרת הטוב לבורא והיא הערך העליון ביותר ביהדות ובתורת משה. סעודה זו, יש לה דין של סעודת מצווה, ולכן ראוי לנהוג בה ככל סעודת מצווה, ולכתחילה לאכול בה לחם. לדעת הפוסקים אם יש אפשרות שיהיה מנין בסעודה מה טוב אך זה לא חובה. המנהג במוצאי יום כיפור בפרט ביהדות ג'רבא שהיה מחוז המלא ועיר מליאה בכהנים לעשות סעודה גדולה הנקראת יום שמחת כהן או יום שמחת כהנים[1] לעשות סעודת הודיה על סיום הצום ועל מחילת העונות ואסמכתא לכך ממנהגי הכהן הגדול שהיה עושה במוצאי כיפור סעודה ויום טוב לחביריו בצאתו בשלום מן הקודש והמקדש כמובא במסכת יומא.

במשנת ותורת חסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

במשנת ותורת חב"ד נפוץ מאוד מנהג סעודת הודיה על נס פרטי שנעשה לחסידים וכן נסים שנעשו לאדמו"רי חב"ד[2].

מהות הסעודה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עיקר הסעודה זה לא האוכל, אלא השירים והתשבחות להקב”ה על הטובות שעושה עמנו תמיד. ולכן נוהגים לומר פסוקי הודיה, כנשמת כל חי, מזמור לתודה וכמובן דברי תורה.

המקור להודאה להשם[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההודאה להשם היא מידה טובה ויקרה ומקורה כי כל המצוות וההלכות הרבות ביהדות טעמם כדי להכיר טובה ולהודות לבורא כפי שכותב הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות יג, טז); "ולפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - שכולן חמודות וחביבות מאוד שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו".

מקורות להודאה בסעודת הודיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מידת הכרת הטוב היא אחת מהערכים החשובים בתורה. התורה מחנכת להכיר טובה אפילו לדומם ולצומח וקל וחומר לאדם חי[3], המסגל לעצמו מידה זו של הכרת הטוב במה שמקבל מחברו, יודע גם להכיר בטובות הבורא[4].

חז"ל ראו בהודאה לבורא חיוב מצד הסברה, של הכרת הטוב, כיוון שנהנה צריך להודות למי שבראם[5]. גם הפסוק בתהילים קורא להודות לבורא[6] "הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"[7].

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ^ במסכת יומא במשנה, תיארו חז"ל את מנהג הכהן הגדול בתום עבודת יום הכיפורים: "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (תבנית:ויקיטקסט) יום שמחת כהן שנחגג בקרב עדות ישראל מבוסס על פרשנות המקבלת את התיאור "יום טוב" כפשוטו – יום שלם שנוהגים בו כעין חג.
  2. ^ כמו נס ההצלה של הרבי הריי"צ וכמו י"ט בכסלו
  3. ^ ראה רש"י שמות ז, יט, ושם ח, יב
  4. ^ משנת ר' אליעזר פרק ז
  5. ^ (תבנית:גמרא) סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה
  6. ^ תהלים פרק קה, א. קו, א
  7. ^ ספר עבד המלך, לרבי שמואל הומינר, תהילים שם