לדלג לתוכן

פרסה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית

פרסה[1] היא קצה רגל הבהמה. בדיני כשרות בעלי חיים, צורתה הינה אחד הסימנים המבדילים בין המינים הטהורים למינים הטמאים, ובחסידות היא רומזת לאופנים השונים בירידת האלוקות לעולמות.

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

כפי שבגשמיות הפרסה היא צורת החלק התחתון של רגלי הבהמה, כך גם בחסידות היא מסמלת את ה'רגליים' של ספירת המלכות בעולם האצילות, ש'יורדות' ונמשכות לעולמות התחתונים[2].

אף שספירת המלכות עצמה לא יורדת ונמשכת בעולמות התחתונים, החלקים התחתונים שבה אכן נמשכים ומאירים בעולמות בי"ע, אלא שבזה ישנם שני אופנים:

  • פרסה סדוקה - שצורתה היא באופן של שני חציים המאפשרים 'מעבר' וזרימה של אור ואוויר ביניהם, רומזת לקליפת נוגה, שהאור האלוקי יכול לחדור בה ולבררה. זוהי הדרגה של הנפש הבהמית[3] וענייני הרשות שהנפש האלוקית יכולה להתלבש בהם ולהעלותם לקדושה[דרוש מקור].
ביאור נוסף (בדרגה נעלית יותר) הוא, שפרסה סדוקה הן המידות שהשכל יכול להשפיע עליהן ולהבדיל בין הטמא לטהור, להיות שמאל דוחה מה שצריך לדחות וימין מקרבת[דרוש מקור].

פרסה קלוטה - שצורתה של הפרסה שלמה ואינה מאפשרת מעבר של אור ואוויר מבחוץ, רומזת לשלושת קליפות הטמאות, שהאור נקלט בהן, קשור ואסור בתוכן[4], שכל מה שנותנים לה מכניסה ואינה מוציאה[5].

הערות שוליים

  1. ^ בכל זה ראה אוה"ת ויקרא א שמיני מ"ה, בהנסמן בספר הליקוטים ועוד.
  2. ^ כפי לשון הפסוק במשלי ה, ה: "רגליה יורדות מוות".
  3. ^ ששורשה מעולם התוהו, ולכן יש בה שני קוין בלבד (ולא שלוש כבעולם התיקון), ולכן פרסותיה סדוקות.
  4. ^ ראה תניא סוף פרק ט'
  5. ^ כפי שאמר עשיו "הלעיטני נא", וכמו הכלב שנביחתו 'הב הב' וכל כוונתו ורצונו הוא רק לעצמו, 'לגרמיה' - היפך הקדושה שעניינה הוא השפעה.