חצר

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לחב"דפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: חשוד כתוצר AI.

חצר היא אזור פתוח, הסמוך לבית או לבתים, ונחשב לרשות היחיד אם הוא מוקף במחיצה בגובה עשרה טפחים. בחצרות סמוכות יש דיון נרחב בהלכות שבת, בעיקר בענייני עירוב חצרות. בחסידות החצר מסמל דרגות בעולמות הרוחניים.

חצר בקבלה וחסידות

בכתבי הקבלה והחסידות, החצרות הן מושג רוחני המתאר את מקורות ההשפעה האלוקית, כפי שהיא יורדת מהאין-סוף ברוך הוא אל העולמות. הארת עצמותו יתברך מתגלה בעולם דרך אותיות – והן מקור ושורש החיות, הממשיכות שפע מהאין-סוף להתלבש בעולמות עליונים ותחתונים.

חצרות ה'

הזוהר מפרש את הפסוק "כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'" כרמז לשאיפת הנשמה לשוב למקורה – לחצרות הקדושה, שהם שורש החיות האלקית:

• חצר החיצונה – היא המשכת החיות לחיצוניות העולמות, מקורה במלכות דאצילות, שממנה נמשכת החיות לעולמות בי"ע.
• חצר הפנימית – מתייחסת להמשכה לפנימיות העולמות, והיא בבחינת זעיר אנפין, הפונה פנימה ומקשר את האצילות עם הבריאה.

בכתבי האריז"ל נאמר שהחיצוניות של הנצח וההוד נקראת בתי בראי – חצרות חיצוניות, אך פנימיותם היא גוואי. כך גם בפסוק "יֵשֵׁב חֲצֵרֶיךָ", מפרש הזוהר שמדובר על עולם היצירה (חצר החיצונה), ולעומתו קריאת שמע (שיא התפילה) מיוחסת לעולם הבריאה (חצר הפנימית), ושמו"ע לבחינת הבית – שהוא האצילות.

חצר ובית – מדרגות באור האלוקי

בחסידות מבואר שהחצר היא משל להמשכת האור האלוקי דרך האותיות בלבד, ללא התגלות פנימית של השכל העליון:

חצר – הוא מקום פתוח ללא גג, כמוהו כאותיות התורה והתפילה שנאמרות רק מתוך כוח המחשבה, אך בלי התבוננות והבנה פנימית. זהו מצב שבו האדם מקיים את המצוות, אך שכלו פנוי – מה שגורם לו להיות חשוף להסחות דעת, כגשם היורד אל חצר ללא גג. בית – לעומת זאת, הוא מקום פנימי ומוגן. מי שמתעמק בפירוש המילים שבתפילה ובטעמי התורה – הרי שכלו ולבו מלובשים בעבודתו. זהו היכלא עילאה דקוב"ה – מקום שבו המלך דר בקביעות.

הזוהר מפרש שהחצרות הן הז"ת דאצילות – שהן כבית שער לג"ר. כמו שהמלך אינו שוכן בחצר בקביעות, כך הגילוי האמיתי של עצמות האור האלקי הוא רק בחכמה עילאה – שנקראת בית.

מדרגת כלה וחצרות ה'

הנפש האלקית שבאדם משתוקקת לשוב אל מקורה, ולכן אומר הפסוק: "כלתה נפשי לחצרות ה'". היא רוצה להיכלל באותן מדרגות של שורש החיות, אך לעיתים – מחמת הגוף ונפש הבהמית – אינה יכולה לעשות זאת אלא כ"כלה", המקבלת שפע מבחוץ, דרך האותיות (כמעין מאמר קידושין).

אך ההתבוננות באמונה האמיתית, בכך שהקב"ה הוא למעלה גם מבחינת סובב כל עלמין – מעוררת את הלב הגשמי עצמו להיכסף לה', עד כדי ש"לְבִי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל־אֵל חָי" – גם הכלים הגשמיים עצמם מתעוררים ונמסים באור אין-סוף.

ראו גם

• בית
• עירוב חצרות
• אשרי תבחר תשט"ז