![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
מאיר שמעון גשורי
ר' מאיר שמעון גשורי (ברוקנר; י"ז בניסן ה'תרנ"ז – כ"ט בכסלו ה'תשל"ח) היה חוקר ומבקר מוזיקה יהודית וחסידית, וממייסדי ומנהיגי תנועת 'הפועל המזרחי' (שברבות הימים התאחדה והתמזגה לתנועת 'המפד"ל'), שעסק בין השאר בליקוט ניגונים שתיעד באמצעות העלאתם על הכתב בתווים, כולל תיעוד ושימור של עשרות ניגוני חב"ד.
קורות חייו[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד במיסלוביצה שבשלזיה (בעבר תחת הקיסרות הגרמנית, כיום בדרום פולין) לאליער ופרומה ברוקנר.
משפחת אביו וסבו היו בעלי תפילה, והשתייכו לאדמו"ר מחצנצ'ין, נכדו של החוזה מלובלין.
כילד למד בחיידר המקומי ובישיבת בריסק בליטא, וכבר בגיל צעיר מאוד החל בלימוד מוזיקה ונהג לסייע לאביו כשהיה עובר לפני התיבה.
כנער, נכנס ללמוד בגמיניסיה בברלין, ולאחר מכן באוניברסיטת ברלין ובקונסרבטוריון למוזיקה בעיר, משם המשיך את לימודיו המקצועיים באקדמיה לאומנות בדרזדן ובטכניון בווינה.
עלה לארץ ישראל בראשית שנות ה'תר"פ ממניעים ציוניים, ועסק בפעילות ציבורית ציונית. בשנת תרפ"ב נמנה על מייסדי תנועת 'הפועל המזרחי' ערך את העיתונים שיצאו לאור על ידי התנועה, וושימש כחבר ומזכיר כללי של הארגון, ואף שימש כנציגו מטעמו בשלושה כינוסים של 'הקונגרס הציוני'.
לפרנסתו עסק תחילה כסולל כבישים בצפון הארץ, ובהמשך כסדר בבית דפוס בירושלים, ובהמשך הקדיש את חייו לחקר הנגינה החסידית.
בשנת תרפ"ז התחתן עם שושנה לבית יקימובסקי, ולבני הזוג נולדה בת יחידה בשם רנה.
נפטר בגיל 80 בכ"ט בכסלו ה'תשל"ח ונטמן בבית העלמין קריית שאול.
הארכיון האישי שלו, הכולל אוסף של קרוב לאלף שירים וניגונים שתיעד בכתב יד, ספרים ומאמרים, התכתבויות ומסמכים, שמור בספרייה הלאומית.
מחקר הניגון החסידי[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר' מאיר שמעון גשורי עסק במחקר ותיעוד של מסורות נגינה יהודיות, ובפרט מסורות ניגון חסידיות, תוך רישום תווים מפי אדמו"רים וחסידים ותיקים.
בכתביו ובמחברותיו תיעד גשורי אוספים רחבים של ניגונים. על פי מחקר המרכז לחקר המוזיקה היהודית (האוניברסיטה העברית), בארכיונו מצויות עשרות מחברות בכתב־יד, והוא אסף בקירוב כאלף ניגונים (והאוסף משמש גם חוקרים וחסידים צעירים המחפשים ניגונים "אבודים" וגרסאות מוקדמות).
לאורך השנים פרסם וערך עשרות כותרים בנושא הנגינה החסידית, כאשר הספר המרכזי הוא "הניגון והריקוד בחסידות", שנחשב לאבן יסוד במחקר הניגון החסידי, וזיכה אותו בפרס אנגל (1955).
תיעוד ניגוני חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר השואה השקיע אדמו"ר הריי"צ מאמצים רבים בתיעוד ושימור ניגוני חב"ד, בעיקר באמצעות חברת ניח"ח. בשנת ה'תש"ה[1], פנה אדמו"ר הריי"צ אל הנהלת ניח"ח במכתב: "בארץ הקודש תיבנה ותיכונן יש אחד - מר גשורי שמו - שעוסק בקיבוץ ניגונים, וכתב לי שיש אצלו מאות ניגוני חב"ד. נכון היה לדעת מה יש אצלו…".
מסיבות שונות לא נוצר קשר בין גשורי לחסידי חב"ד, ובארכיון שהשתמר לאחר פטירתו, נמצאו עד עתה רק כ-64 ניגוני חב"ד, וכנראה שעשרות אחרים אבדו.
בשנת תשע"ח הקליט ר' אלאור ולנר 14 ניגונים בדיסק בשם 'האוצר הנעלם'[2], אשר נכתבו על ידו מפי אנשים שלמדו הניגונים מחסידי חב"ד בעיירות רצ'יצה, ליאדי, ומינסק.
בעבודתו המחקרית של גשורי, נעזרים חוקרי המוזיקה החסידית עד היום בנוגע לבירור פרטים ומסורות של ניגוני חב"ד[3].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ^ אגרת קודש ב'תרכ, ט' אדר ה'תש"ה.
- ^ אוצר ניגוני חב"ד עתיקים נחשף לראשונה.
- ^ ראו לדוגמא דבקות מהרי"ל.