מעלה אדומים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לחב"דפדיה ועזרו לערוך אותו.

מַעֲלֵה אֲדֻמִּים היא עיר והתנחלות השוכנת בצפון מדבר יהודה, ממזרח לירושלים. היא נקראת על שם מעלה המוזכר במקרא בשם מעלה אדומים, ועל שם מדבר אדומים המצוי באזור. היא מאופיינת בקרבתה לחיים העירוניים של ירושלים מן הצד האחד ולשטחים הפתוחים של המדבר מן הצד השני.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקמת העיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרעיון להקמת עיר ממזרח לירושלים על דרך מעלה אדומים, עלה לראשונה בסוף תמוז תשכ"ז.

בי' כסלו תשל"ה החליטה ממשלת ישראל השבע עשרה, בראשותו של יצחק רבין, על הקמת אזור תעשייה במקום, כחלק מתוכנית כוללת לפיתוח ירושלים.

באלול תשל"ה אושר ל"גרעין מעלה אדומים" להתיישב סמוך לשטח המתוכנן של אזור התעשייה, בגבעה שנקראת מאז "גבעת המייסדים", כ"מחנה עובדים" אך לא כיישוב קבע. בכסלו תשל"ו הושלמה בנייתם של מספר מבנים טרומיים ביישוב, אך שנה לאחר הקמתו עוד לא הוקמו מבני קבע והוא עדיין הוגדר "מחנה עובדים". באלול תשל"ז החליטה ממשלת ישראל להקים יישוב עירוני בנקודה המרוחקת כ-4 קילומטר מאזור התעשייה, בגבעות שמעל מישור אדומים. בניסן תשל"ט נחתם צו להפיכת מעלה אדומים למועצה מקומית.

ב-ט"ו במנחם אב תשל"ט הניח שר השיכון והבינוי דוד לוי את אבן הפינה לעיר החדשה. העיר אוכלסה החל מתשרי תשמ"ג. ב-כ' בכסלו תשל"ט החליטה ועדת השרים להקים יישוב נוסף, על שטח של 4,600 דונם. היישוב הוקם בתחילת תשרי תש"מ, ב"מבצע התיישבות". תחילה נקרא היישוב "מעלה אדומים ב'", אחר כך שונה שמו ל'כפר אדומים'.

הכרזה כעיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתש"נ, שש שנים לאחר אכלוס היישוב, כבר גרו בו כ-13,000 תושבים, והוחל בדיונים להעניק לו מעמד של עיר. בתנש"א החליט שר הפנים אריה דרעי להכריז על מעלה אדומים כעיר.