אהל רח"ל – הבדלי גרסאות

גרסה אחרונה מ־21:39, 9 ביוני 2025

אהל רחל הוא ספר ביבליוגרפי הכולל מאמרים ומחקרים מאת החוקר החסידי ר' חיים ליברמן, מזכירו של הרבי הריי"צ, שפורסמו בזמנים שונים בכתבי עת שונים.

הוצאה לאור[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' חיים ליברמן, החוקר והספרן החב"די, פרסם לאורך השנים מאות מאמרים בכתבי עת, העוסקים במחקר וביבליוגרפיה, מתוקף תפקידו כספרן הראשי בספרייתו האישית של אדמו"ר הריי"צ. לקראת הגיעו לגיל גבורות, החל לכנס את מאמריו בסיוע החוקר ר' יהושע מונדשיין. הכרך הראשון יצא לאור בשנת תש"מ וכלל מאמרים ומחקרים שפורסמו בלשון הקודש. ליברמן בחר בשם הספר אהל רחל על שם אמו רחל, ובראשי תיבותיו נרמז שמו ושם ארוסתו שנרצחה בשואה.

היוזמה להדפסת הספר באה מר' זלמן חנין, שפעל לפי הוראת הרבי, אשר אף מימן בעצמו את ההוצאה לאור באמצעותו. לעיתים, לפני נסיעתו של הרבי לאוהל, ביקש מר' זלמן דיווח על ההתקדמות בעריכת הספר.

הכרך השני בסדרה יצא לאור בשנת תשמ"א וכלל מאמרים שנכתבו באידיש. הכרך השלישי, שראה אור בשנת תשד"מ, הוא תרגום ללשון הקודש של הכרך השני, שנערך על ידי ר' יהושע מונדשיין.

תוכן הספר[עריכה | עריכת קוד מקור]

חלק א'[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכרך הראשון פותח בסדרת מאמרים תחת הכותרת "כיצד חוקרים חסידות בישראל", שבה מבקר ר' חיים ליברמן את החוקר גרשם שלום ואת תלמידיו. לטענתו, חקר החסידות צריך להיעשות על ידי חסידים ולא על ידי מי שעזבו את שמירת התורה והמצוות.^[1] במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים במחקריהם של שלום ותלמידיו, כגון הטענה שגדולי ישראל נחשדו בשבתאות, או שרבי יעקב יוסף כץ זייף מדרש חז"ל.^[2] עיקר טענותיו הן נגד סברותיו של שלום, שלפיהן הספרים נזד הדמע ו־משמרת קודש נכתבו נגד הבעל שם טוב. ליברמן סותר טענות אלו וטוען שמטרת שלום הייתה לחדש חידושים, גם אם אינם נכונים.^[3]

בהמשך מבאר ליברמן את אגרת אדמו"ר הזקן "וצדקה כנחל איתן" וחולק על פירושו של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין.^[4] כמו כן, הוא סותר את טענת החוקר חיים דב פרידברג, שספר אגרות קודש של רבי מנחם מנדל מוויטבסק הודפס בשנת תק"ס, וטוען כי הדפסתו הייתה בשנת תק"ע.^[5] בהמשך מביא ליברמן את תולדות רבנותו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מסביר את סיבת התיישבותו של רבי נחמן מברסלב באומן, ואת יחס חב"ד לספרי הרמח"ל.^[6]

חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים.^[7] בחלק נוסף עוסק ליברמן בחקר אישים, ומבאר את יחסו של בעל חיי אדם להגר"א, וקובע כי מחבר הספר מילין דרבנן הוא ר' ישראל מזאמוטש. כמו כן, הוא מציין כי המשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה.^[8] במאמר "דמיונות וחוסר אחריות של ביבליוגרף", מאשים ליברמן את החוקר חיים דב פרידברג ברשלנות ובטעויות בספריו.^[9]

חלק ב'[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכרך השני כולל ארבעה מדורים: "בפרוזדור של החסידות", "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש", וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון.^[10] הכרך נכתב באידיש, כמחווה לשפת אבותינו שבה דיברו יהודים במשך אלף שנים.^[11] בין המאמרים: "לשאלת יחס החסידות ללשון היידיש" ו־"בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים", שבהם סותר ליברמן את הטענות שהחסידים השתמשו באידיש ובבתי דפוס להפצת החסידות.^[12] מאמר נוסף ממשיך את הדיון על סיבת התיישבותו של רבי נחמן מברסלב באומן.^[13] מאמרים נוספים עוסקים בחקר הרב יחיאל מיכל עפשטיין ובזהות מחברי ספרים שונים.^[14]

חלק ג'[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכרך השלישי הוא גרסה עברית של החלק השני, שנכתב במקור באידיש ותורגם בידי ר' יהושע מונדשיין. מרבית תוכנו זהה לכרך ב', אך נוספו בו נספחים עשירים הכוללים צילומים ביבליוגרפיים, תיקונים, הוספות, מפתחות מפורטים לשלושת הכרכים, ופרק "זוטות" עם פריטי מחקר קצרים בנושאים ביבליוגרפיים והיסטוריים מגוונים.

ביקורת[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאמריו של ר' חיים ליברמן נגד החוקר גרשם שלום עוררו ביקורת רבה מצד שלום ותלמידיו, שטענו כי גישתו של ליברמן, שלפיה רק חסידים ראויים לחקור את החסידות, עלולה לסלף את המציאות.^[15] במכתב למהלמן הסביר ליברמן כי ביקורתו החריפה נגד שלום נבעה מצורך השעה, אך הוא דחה הצעה לפרסם את מאמריו בקונטרס נפרד מחשש שייתפס כבעל מדון.^[16] עם זאת, שלום הסכים עם חלק ממאמרו של ליברמן "בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים", למעט נקודה אחת.^[17]

לגבי ספריו של גרשם שלום כתב הרבי: "להזהר שלא לעודד קריאת ספרים בלתי רצויים - ולכן להשמיט ההשוואות, הניגוד או הציונים לספרי גרשם שלום, הורודצקי, דקארט וכיו"ב"^[18]

חשיבות הספר[עריכה | עריכת קוד מקור]

אהל רחל נחשב ליצירה מרכזית בתחום חקר החסידות והביבליוגרפיה היהודית. תרומתו של ר' חיים ליברמן מתבטאת בשילוב נדיר של ידע תורני מעמיק, בקיאות בחומר היסטורי וביקורת מדעית נוקבת. דרך מאמריו, ליברמן פיתח שיח מחודש עם חוקרי האקדמיה, ולעיתים גם עמד מולם בעוז – תוך שימור נאמנותו למסורת החסידית והעברת תובנות ייחודיות מתוך עולמה.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

טוביה פרשל, אהל רח"ל – לר' חיים ליברמן איש החקר החב"די, בטאון הצפירה, ט"ו תמוז תשמ"א

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הספר באתר היברו בוקס: חלק א' חלק ב' חלק ג'

הערות שוליים

^ "שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם", אהל רחל, כרך א', עמ' 1
^ אהל רחל, כרך א', פרק א'
^ שם, פרקים ב', ג', ד'
^ שם, "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"
^ שם, "ספר אגרות קודש"
^ שם, עמ' 54–74
^ אהל רחל, כרך א', עמ' 79–461
^ שם, עמ' 461–511
^ שם, עמ' 481
^ מתוך הקדמה
^ שם
^ שם, עמ' 1 ואילך
^ שם, עמ' 310
^ שם, עמ' 340, 391–407
^ דוד אסף, "על שלושה חוקרי חסידות", מדעי היהדות 31, תשנ"א, עמ' 109–111
^ המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף, השלב האחרון, עמ' 89–90
^ המאמר התפרסם במקור ביידיש, ייווא בלעטער 34, תש"י, עמ' 182–208, ולאחר מכן בתרגום לעברית באהל רחל, כרך ג', עמ' 14–100, עם נספחים ואיורים בעמ' 100–309. מכתבו של שלום לליברמן מובא אצל דוד אסף, השלב האחרון, עמ' 86–87
^ פתקים משולחנו של הרבי, חלק ג', עמ' 324

[1] "שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם", אהל רחל, כרך א', עמ' 1

[2] אהל רחל, כרך א', פרק א'

[3] שם, פרקים ב', ג', ד'

[4] שם, "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"

[5] שם, "ספר אגרות קודש"

[6] שם, עמ' 54–74

[7] אהל רחל, כרך א', עמ' 79–461

[8] שם, עמ' 461–511

[9] שם, עמ' 481

[10] מתוך הקדמה

[11] שם

[12] שם, עמ' 1 ואילך

[13] שם, עמ' 310

[14] שם, עמ' 340, 391–407

[15] דוד אסף, "על שלושה חוקרי חסידות", מדעי היהדות 31, תשנ"א, עמ' 109–111

[16] המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף, השלב האחרון, עמ' 89–90

[17] המאמר התפרסם במקור ביידיש, ייווא בלעטער 34, תש"י, עמ' 182–208, ולאחר מכן בתרגום לעברית באהל רחל, כרך ג', עמ' 14–100, עם נספחים ואיורים בעמ' 100–309. מכתבו של שלום לליברמן מובא אצל דוד אסף, השלב האחרון, עמ' 86–87

[18] פתקים משולחנו של הרבי, חלק ג', עמ' 324

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{לשכתב|לשון}}
 [[קובץ:אהל רחל שער.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שער הספר הראשון]]
-'''אהל רחל''' הוא ספר ביבליוגרפי, הכולל מאמרים ומחקרים של החוקר החסידי ר' [[חיים ליברמן]], מזכירו של [[הרבי הריי"צ]], שהתפרסמו בזמנים שונים, על גבי בימות שונות.
-==הוצאה לאור==
+'''אהל רחל''' הוא ספר ביבליוגרפי הכולל מאמרים ומחקרים מאת החוקר החסידי ר' [[חיים ליברמן]], מזכירו של [[הרבי הריי"צ]], שפורסמו בזמנים שונים בכתבי עת שונים.
-לאורך השנים פרסם החוקר והספרן החב"די ר' [[חיים ליברמן]] מאות מאמרים בכתבי עת שונים, שנגעו בתחום עיסוקו במחקר וביבליוגרפיה מתוקף תפקידו כספרן הראשי בספרייתו האישית של אדמו"ר הריי"צ.
-לקראת הגיעו לגיל גבורות, החל לכנס את מאמריו בסיועו של החוקר ר' [[יהושע מונדשיין]]. הספר הראשון יצא לאור בשנת [[תש"מ]] ונכללו בו מאמרים ומחקרים שפורסמו במרוצת השנים בלשון הקודש. ליברמן בחר לקרוא לספר בשם 'אהל רחל' ע"ש אמו רחל, כמו כן נרמז בראשי תיבות שמו ושם ארוסתו שנרצחה ב[[שואה]].
+== הוצאה לאור ==
+ר' [[חיים ליברמן]], החוקר והספרן החב"די, פרסם לאורך השנים מאות מאמרים בכתבי עת, העוסקים במחקר וביבליוגרפיה, מתוקף תפקידו כספרן הראשי בספרייתו האישית של [[אדמו"ר הריי"צ]]. לקראת הגיעו לגיל גבורות, החל לכנס את מאמריו בסיוע החוקר ר' [[יהושע מונדשיין]]. הכרך הראשון יצא לאור בשנת [[תש"מ]] וכלל מאמרים ומחקרים שפורסמו ב[[לשון הקודש]]. ליברמן בחר בשם הספר אהל רחל על שם אמו רחל, ובראשי תיבותיו נרמז שמו ושם ארוסתו שנרצחה ב[[השואה|שואה]].
-מי שדחף את ר' חיים ליברמן להדפיס את הספר היה ר' [[זלמן חנין]]. על פי עדותו של ר' זלמן היה זה בהוראת [[הרבי]], והרבי בעצמו שילם לחנין את ההוצאות לאחר מכן.
+היוזמה להדפסת הספר באה מר' [[זלמן חנין]], שפעל לפי הוראת [[הרבי]], אשר אף מימן בעצמו את ההוצאה לאור באמצעותו. לעיתים, לפני נסיעתו של הרבי ל[[אוהל]], ביקש מר' זלמן דיווח על ההתקדמות בעריכת הספר.
-פעמים רבות בטרם נסיעתו של הרבי לאוהל, ביקש מר' זלמן חנין דו"ח, בנוגע להתקדמות בעריכת הספר.
+הכרך השני בסדרה יצא לאור בשנת [[תשמ"א]] וכלל מאמרים שנכתבו ב[[אידיש]]. הכרך השלישי, שראה אור בשנת [[תשד"מ]], הוא תרגום ל[[לשון הקודש]] של הכרך השני, שנערך על ידי ר' [[יהושע מונדשיין]].
-הספר השני בסדרה יצא לאור בשנת [[תשמ"א]], ובו מאמרים שנכתבו בשפת ה[[אידיש]].
+== תוכן הספר ==
+=== חלק א' ===
+הכרך הראשון פותח בסדרת מאמרים תחת הכותרת "כיצד חוקרים חסידות בישראל", שבה מבקר ר' חיים ליברמן את החוקר [[גרשם שלום]] ואת תלמידיו. לטענתו, חקר ה[[חסידות]] צריך להיעשות על ידי חסידים ולא על ידי מי שעזבו את שמירת התורה והמצוות.{{הערה|"שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם", אהל רחל, כרך א', עמ' 1}} במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים במחקריהם של שלום ותלמידיו, כגון הטענה שגדולי ישראל נחשדו ב[[שבתי צבי|שבתאות]], או שרבי [[יעקב יוסף כץ]] זייף מדרש חז"ל.{{הערה|אהל רחל, כרך א', פרק א'}} עיקר טענותיו הן נגד סברותיו של שלום, שלפיהן הספרים נזד הדמע ו־משמרת קודש נכתבו נגד [[הבעל שם טוב]]. ליברמן סותר טענות אלו וטוען שמטרת שלום הייתה לחדש חידושים, גם אם אינם נכונים.{{הערה|שם, פרקים ב', ג', ד'}}
-הספר השלישי יצא לאור בשנת [[תשד"מ]], והוא תרגום ל[[לשון הקודש]] של הספר השני. הספר תורגם על ידי ר' [[יהושע מונדשיין]].
+בהמשך מבאר ליברמן את אגרת [[אדמו"ר הזקן]] "וצדקה כנחל איתן" וחולק על פירושו של הרב [[יצחק אביגדור אורנשטיין]].{{הערה|שם, "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"}} כמו כן, הוא סותר את טענת החוקר [[חיים דב פרידברג]], שספר אגרות קודש של [[רבי מנחם מנדל מוויטבסק]] הודפס בשנת [[תק"ס]], וטוען כי הדפסתו הייתה בשנת [[תק"ע]].{{הערה|שם, "ספר אגרות קודש"}} בהמשך מביא ליברמן את תולדות רבנותו של [[רבי לוי יצחק מברדיטשוב]], מסביר את סיבת התיישבותו של [[רבי נחמן מברסלב]] ב[[אומן]], ואת יחס [[חב"ד]] לספרי [[הרמח"ל]].{{הערה|שם, עמ' 54–74}}
-==תוכן הספר==
+חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים.{{הערה|אהל רחל, כרך א', עמ' 79–461}} בחלק נוסף עוסק ליברמן בחקר אישים, ומבאר את יחסו של בעל חיי אדם ל[[הגר"א]], וקובע כי מחבר הספר מילין דרבנן הוא ר' [[ישראל מזאמוטש]]. כמו כן, הוא מציין כי המשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה.{{הערה|שם, עמ' 461–511}} במאמר "דמיונות וחוסר אחריות של ביבליוגרף", מאשים ליברמן את החוקר [[חיים דב פרידברג]] ברשלנות ובטעויות בספריו.{{הערה|שם, עמ' 481}}
-===חלק א'===
-בתחילת הספר מובאת סדרת מאמרים של חיים ליברמן בשם "כיצד חוקרים חסידות בישראל", בה מתאונן חיים ליברמן נגד חוקר החסידות גרשם שלום ותלמידיו; ע"פ שיטתו של ליברמן מי שצריך לחקור את ה[[חסידות]] הם החסידים בעצמם ולא יהודים שעזבו את שמירת התורה והמצוות.{{הערה|"שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם" אהל רח"ל, א, עמ' 1}}, במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים רבים במאמריהם של גרשום שלום ותלמידיו, וסותר את טענותיו של גרשם שלום שביניהן: הטענה שחלק מגדולי ישראל נחשדו בשבתאות, שהרב [[יעקב יוסף כץ]] זייף מדרש חז"ל ועוד{{הערה|אהל רח"ל, א', פרק א'}}. עיקר טענותיו של ליברמן הם כנגד סברותיו של הפרופסור גרשם שלום שלפיהם הספרים נזד הדמע ומשמרת קודש נכתבו נגד [[הבעל שם טוב]], ליברמן סתר את טענותיו של גרשם שלום, וטען שכל מטרתו היא רק לנסות לחדש חידושים גם אם הם אינם נכונים{{הערה|אהל רח"ל, שם, פרק ב' ג' וד'}}.
-לאחר מכן מבאר ליברמן את איגרת [[אדמו"ר הזקן]] "וצדקה כנחל איתן", וטוען נגד ביאורו של הרב [[יצחק אביגדור אורנשטיין]] שלטענתו ביאר את האגרת באופן שגוי {{הערה|אהל רח"ל, א', "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"}}. בהמשך סותר ליברמן את טענתו של החוקר חיים דב פרידברג שספר "אגרות קודש" של [[רבי מנחם מנדל מוויטבסק]] הודפס בשנת [[תק"ס]] וטוען שהוא הודפס בשנת [[תק"ע]]{{הערה|אהל רח"ל, א', "ספר אגרות קודש"}}. בהמשך הספר מביא ליברמן את קורות רבנותו של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], מסביר את הסיבה להתיישבות רבי [[נחמן מברסלב]] ב[[אומן]], ואת יחס [[חב"ד]] לספרו של [[הרמח"ל]] ועוד{{הערה|אהל רחל, א', עמ' 54 - 74}}
+=== חלק ב' ===
+הכרך השני כולל ארבעה מדורים: "בפרוזדור של החסידות", "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש", וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון.{{הערה|מתוך הקדמה}} הכרך נכתב ב[[אידיש]], כמחווה לשפת אבותינו שבה דיברו יהודים במשך אלף שנים.{{הערה|שם}} בין המאמרים: "לשאלת יחס החסידות ללשון היידיש" ו־"בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים", שבהם סותר ליברמן את הטענות שהחסידים השתמשו באידיש ובבתי דפוס להפצת ה[[חסידות]].{{הערה|שם, עמ' 1 ואילך}} מאמר נוסף ממשיך את הדיון על סיבת התיישבותו של [[רבי נחמן מברסלב]] ב[[אומן]].{{הערה|שם, עמ' 310}} מאמרים נוספים עוסקים בחקר הרב [[יחיאל מיכל עפשטיין]] ובזהות מחברי ספרים שונים.{{הערה|שם, עמ' 340, 391–407}}
-חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים{{הערה|אהל רחל, א', 79 - 461}}, בחלק נוסף בספר עוסק ליברמן בחקר אישים, במהלך מאמרו מוכיח ליברמן את היותו של ר' ישעיה מגיה בבית הדפוס ב[[צפת]], אודות יחסו של בעל "חיי אדם" ל[[הגר"א]], זהותו של מחבר הספר "מילין דרבנן" (שע"פ ליברמן הוא רבי ישראל מזאמוטש), וכן מספר על כך שהמשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה, ועוד{{הערה|אהל רחל, עמ' 461 - 511}}.
+=== חלק ג' ===
+הכרך השלישי הוא גרסה עברית של החלק השני, שנכתב במקור באידיש ותורגם בידי ר' [[יהושע מונדשיין]]. מרבית תוכנו זהה לכרך ב', אך נוספו בו נספחים עשירים הכוללים צילומים ביבליוגרפיים, תיקונים, הוספות, מפתחות מפורטים לשלושת הכרכים, ופרק "זוטות" עם פריטי מחקר קצרים בנושאים ביבליוגרפיים והיסטוריים מגוונים.
-במאמר נוסף בספר, בשם "דמיונות וחוסר אחריות של ביגליוגרף", מאשים ליברמן את החוקר חיים דב פרידברג ברשלנות ובהוספת קטעים שגויים בספריו{{הערה|אהל רחל, עמ' 481}}.
+== ביקורת ==
-===חלק ב'===
+מאמריו של ר' חיים ליברמן נגד החוקר [[גרשם שלום]] עוררו ביקורת רבה מצד שלום ותלמידיו, שטענו כי גישתו של ליברמן, שלפיה רק חסידים ראויים לחקור את ה[[חסידות]], עלולה לסלף את המציאות.{{הערה|[[דוד אסף]], "על שלושה חוקרי חסידות", מדעי היהדות 31, תשנ"א, עמ' 109–111}} במכתב למהלמן הסביר ליברמן כי ביקורתו החריפה נגד שלום נבעה מצורך השעה, אך הוא דחה הצעה לפרסם את מאמריו בקונטרס נפרד מחשש שייתפס כבעל מדון.{{הערה|המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של [[דוד אסף]], השלב האחרון, עמ' 89–90}} עם זאת, שלום הסכים עם חלק ממאמרו של ליברמן "בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים", למעט נקודה אחת.{{הערה|המאמר התפרסם במקור ביידיש, ייווא בלעטער 34, תש"י, עמ' 182–208, ולאחר מכן בתרגום לעברית באהל רחל, כרך ג', עמ' 14–100, עם נספחים ואיורים בעמ' 100–309. מכתבו של שלום לליברמן מובא אצל דוד אסף, השלב האחרון, עמ' 86–87}}
-בחלק השני מופיעים ארבע מדורים: "בפרוזדור של החסידות", "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש" וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון{{הערה|שם=הקדמה|מתוך הקדמה}}, בשונה מהחלק הראשון, חלק זה יצא בשפת ה[[אידיש]].
-ליברמן נימק זאת בכך שרצה לחלוק כבוד לשפת האידיש שאותה הנחילו לנו אבותינו ושבה דיברו יהודים אלף שנים{{הערה|שם=הקדמה}}. בתחילת הספר מובאים המאמרים "לשאלת יחס החסידות ללשון היידיש" ו"בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים" שבו סותר ליברמן את הטענות לפיה השתמשו החסידים בשפת האידיש והקימו בתי דפוס משלהם כדי להפיץ את ה[[חסידות]]{{הערה|עמ' 1 ואילך}}. מאמר נוסף הוא מאמר המשך למאמר בחלק א' לגבי הסיבה שבגללה קבע רבי [[נחמן מברסלב]] את מקום מושבו ב[[אומן]]{{הערה|עמ' 310}}.
-מאמר נוסף הוא מחקרו של ליברמן לגבי הרב [[יחיאל מיכל עפשטיין]]{{הערה|עמ' 340}}, מאמרים נוספים הם לגבי זהות מחברי ספרים שונים{{הערה|עמ' 391 - 407}}.
+לגבי ספריו של גרשם שלום כתב [[הרבי]]:
+{{ציטוטון|להזהר שלא לעודד קריאת ספרים בלתי רצויים - ולכן להשמיט ההשוואות, הניגוד או הציונים לספרי גרשם שלום, הורודצקי, דקארט וכיו"ב}}{{הערה|[[פתקים משולחנו של הרבי (ספר)|פתקים משולחנו של הרבי]], חלק ג', עמ' 324}}
-===חלק ג'===
+== חשיבות הספר ==
-{{להשלים}}
+''אהל רחל'' נחשב ליצירה מרכזית בתחום חקר החסידות והביבליוגרפיה היהודית. תרומתו של ר' חיים ליברמן מתבטאת בשילוב נדיר של ידע תורני מעמיק, בקיאות בחומר היסטורי וביקורת מדעית נוקבת. דרך מאמריו, ליברמן פיתח שיח מחודש עם חוקרי האקדמיה, ולעיתים גם עמד מולם בעוז – תוך שימור נאמנותו למסורת החסידית והעברת תובנות ייחודיות מתוך עולמה.
-==ביקורת==
+== לקריאה נוספת ==
-מאמריו של חיים ליברמן נגד החוקר '''גרשם שלום''' עוררו ביקורת גדולה כנגדו מגרשם שלום ותלמידיו, הם טענו נגד שיטתו של חיים ליברמן שלפיה רק חסידים ראויים לחקור את ה[[חסידות]], ולפי דבריהם דווקא מחקר ע"י חסידים יגרום לסילוף המציאות{{הערה|[[דוד אסף]], ""על שלושה חוקרי חסידות", '''מדעי היהדות''' 31, (תשנ"א), עמ' 109–111.}}, במכתב ששלח ליברמן למהלמן, הסביר ליברמן כי היה צריך להגיב בצורה כל כך קשה ובביטויים חריפים כנגד שלום, משום ש"השעה הייתה צריכה לכך". עם זאת ציין ליברמן כי דחה הצעה לפרסם את המאמרים בקונטרס נפרד, בשל חששו שיתפרסם כבעל מדון{{הערה|המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 89 - 90.}}.
-כאשר קיבל גרשם שלום את מאמרו של ליברמן "בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים" כתב לליברמן ש:{{ציטוטון|אני מסכים לכל מה שכתבת, דברים נבונים ונכונים, מלבד בדבר אחד}}{{הערה|המאמר של ליברמן התפרסם במקור ביידיש, בשם לעגענדע און אמת וועגן די חסידישע דרוקערייאן, ייווא בלעטער 34 (1950), עמ' 182 - 208. מאוחר יותר יצא גם בתרגום עברי, בספרו אהל רח"ל, חלק ג', עמ' 14 - 100. מעמ' 100 ועד עמ' 309 הופיעו נספחים למאמר ואיורים רבים, בפרט של שערי ספרים. מכתבו של שלום לליברמן התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 86 - 87.}}.
+טוביה פרשל, '''אהל רח"ל – לר' חיים ליברמן איש החקר החב"די''', בטאון [[הצפירה]], ט"ו תמוז תשמ"א
-לגבי ספריו של גרשום שלום כתב [[הרבי]] {{ציטוטון|להזהר שלא לעודד קריאת ספרים בלתי רצויים - ולכן להשמיט ההשוואות, הניגוד או הציונים לספרי גרשם שלום, הורודצקי, דקארט וכיו"ב}}{{הערה|[[פתקים משולחנו של הרבי (ספר)|פתקים משולחנו של הרבי]] חלק ג עמוד 324}}.
+== קישורים חיצוניים ==
-==לקריאה נוספת==
+הספר באתר [[היברו בוקס]]: '''[http://www.hebrewbooks.org/24647 חלק א']  [http://www.hebrewbooks.org/24648 חלק ב']  [http://www.hebrewbooks.org/24649 חלק ג']'''
-*טוביה פרשל, '''אהל רח"ל – לר' חיים ליברמן איש החקר החב"די''', מאמר הערכה וביקורת ספרים לרגל ההוצאה לאור של הספרים - בטאון 'הצפירה' ט"ו תמוז תשמ"א
-==קישורים חיצוניים==
-*הספר באתר [[היברו בוקס]]: '''[http://www.hebrewbooks.org/24647 חלק א'] {{*}} [http://www.hebrewbooks.org/24648 חלק ב'] {{*}} [http://www.hebrewbooks.org/24649 חלק ג']'''
 {{הערות שוליים}}