![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
שירת הלויים – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אחת | '''שירת הלויים''' היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על ה[[שבט לוי|לויים]] בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים. זמן השירה היה בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, אך היו זמנים נוספים שהיו משוררים בהם כגון בעת [[ניסוך היין]], ו[[ניסוך המים]] בשעת הבאת ביכורים, ועוד. | ||
השירה לוותה בדרך כלל בשלושה כלי נגינה, נבל כינור וצלצל, מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בליווי חלילים. | |||
לכל אחד מימי השבוע נתקן שיר מיוחד, אשר היה בעל קשר מסוים לדברים שנבראו באותו היום ב[[ששת ימי בראשית]]. בימי [[שבת]] ו[[מועדים]] היה שיר מיוחד המתאים לאותו היום. כיום תקנו לומר בסיום [[תפילת שחרית]] את אותו השיר שהיו נוהגים לומר בבית המקדש - [[שיר של יום]], זכר לשירת הלויים. | |||
השירה היא עבודה של השתוקקות וכלות הנפש לה'{{הערה|1=[[אדמו"ר הזקן]], [[ליקוטי אמרים - פרק נ']].}}. | השירה היא עבודה של השתוקקות וכלות הנפש לה'{{הערה|1=[[אדמו"ר הזקן]], [[ליקוטי אמרים - פרק נ']].}}. | ||
| שורה 9: | שורה 13: | ||
== מספר המשוררים == | == מספר המשוררים == | ||
לכל הפחות צריך להיות שנים עשר לוים העומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן, אך אפשר להוסיף עוד ועוד. | לכל הפחות צריך להיות שנים עשר לוים העומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן, אך אפשר להוסיף עוד ועוד. | ||
לוים אלו אומרים שירה בפה בלא כלי, מפני שעיקר השירה היא עבודתה בפה. | לוים אלו אומרים שירה בפה בלא כלי, מפני שעיקר השירה היא עבודתה בפה. | ||
אחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר. מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה. | אחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר. מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה. | ||
== כלי השירה == | == כלי השירה == | ||
מנגנים בכלים אלו: נבלים, וחלילים, וכנורות, וחצוצרות, והצלצל. | מנגנים בכלים אלו: נבלים, וחלילים, וכנורות, וחצוצרות, והצלצל. | ||
אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה. ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה. ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם. והצלצל אחד בלבד{{הערה|רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדין בו פרק ג.}}. | אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה. ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה. ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם. והצלצל אחד בלבד{{הערה|רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדין בו פרק ג.}}. | ||
==לקריאה נוספת== | |||
{{בית|לוי, תתכונן למה שעבורו נולדת!|שניאור זלמן נוימן|1475|28|תשפ"ה}} | |||
== קישורים חיצונים == | == קישורים חיצונים == | ||
*הרב [[לב לייבמן]], '''[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=293&article=3245 נגינת הלויים בבית המקדש]''' {{חב"ד בישראל}} | *הרב [[לב לייבמן]], '''[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=293&article=3245 נגינת הלויים בבית המקדש]''' {{חב"ד בישראל}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{בית המקדש}} | {{בית המקדש}} | ||
[[קטגוריה:בית המקדש]] | [[קטגוריה:בית המקדש]] | ||
גרסה מ־13:54, 4 בספטמבר 2025
שירת הלויים היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על הלויים בזמן שבית המקדש היה קיים. זמן השירה היה בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, אך היו זמנים נוספים שהיו משוררים בהם כגון בעת ניסוך היין, וניסוך המים בשעת הבאת ביכורים, ועוד.
השירה לוותה בדרך כלל בשלושה כלי נגינה, נבל כינור וצלצל, מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בליווי חלילים.
לכל אחד מימי השבוע נתקן שיר מיוחד, אשר היה בעל קשר מסוים לדברים שנבראו באותו היום בששת ימי בראשית. בימי שבת ומועדים היה שיר מיוחד המתאים לאותו היום. כיום תקנו לומר בסיום תפילת שחרית את אותו השיר שהיו נוהגים לומר בבית המקדש - שיר של יום, זכר לשירת הלויים.
השירה היא עבודה של השתוקקות וכלות הנפש לה'[1].
רבי יעקב יצחק מלובלין, מתלמידי המגיד ממזריטש היה לוי. הוא היה מתאונן על כך שאין ביכולתו לשיר, שכן אם היה שר, היה מקרב את הגאולה ומביא את המשיח.
זמן השירה
זמן אמירת השירה הוא: בשעת הקרבת עולות הציבור - עולות החובה, ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין. אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח, וכן הנסכין הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה.
מספר המשוררים
לכל הפחות צריך להיות שנים עשר לוים העומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן, אך אפשר להוסיף עוד ועוד.
לוים אלו אומרים שירה בפה בלא כלי, מפני שעיקר השירה היא עבודתה בפה.
אחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר. מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה.
כלי השירה
מנגנים בכלים אלו: נבלים, וחלילים, וכנורות, וחצוצרות, והצלצל.
אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה. ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה. ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם. והצלצל אחד בלבד[2].
לקריאה נוספת
- לוי, תתכונן למה שעבורו נולדת!, שניאור זלמן נוימן, שבועון בית משיח, גיליון 1475 עמוד 28 (תשפ"ה)
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ^ אדמו"ר הזקן, ליקוטי אמרים - פרק נ'.
- ^ רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדין בו פרק ג.