שיר של יום

שיר של יום הוא מזמור תהילים הנאמר בכל יום לקראת סיום תפילת שחרית. המזמור נבחר בהתאם לשירת הלויים בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן התמיד.

מקורות בהלכה

כתב הרמב"ם "נהגו העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים שיר מזמור שהיו הלווים אומרים בבית המקדש באותו היום".

ומקורו בדברי חז"ל בגמרא על המשנה בתמיד, המדברת בשיר שהלווים היו אומרים בכל יום במקדש: ביום ראשון – מזמור כ"ד בתהילים. ביום שני – מזמור מ"ח. ביום שלישי – מזמור פ"ב. ביום רביעי – מזמור צ"ד. ביום חמישי – מזמור פ"א. ביום שישי – מזמור צ"ג. בשבת – מזמור צ"ב.

בספר ואני תפילתי מבואר שהטעם לאמירת ה'שיר של יום' בסיום התפילה לפני היציאה לעבודת היום, היא כדי להשרות על האדם שמחה של מצווה בעבודת השם.

מנהגים

המזמורים שלפניו

לפני שיר של יום נוהגים לומר מזמור פ"ו בתהילים, פסוקים מהנביאים ישעיה ומיכה מזמור קכ"ד בתהילים.

מזמור פ"ו נזכר (והתבאר עניינו) כבר בטור, וכן התבאר בראשונים עניינם של 'בית יעקב' ו'שיר המעלות' – שהם בקשה שתתקבלנה תפילותינו. על דרך הסוד התבאר עניינם בפרי עץ חיים, ובארוכה בשער הכולל.

בדברי ימי חב"ד נזכר מזמור זה (פ"ו) בתגובת אדמו"ר הזקן לחקירת הממשלה, שם מזכיר מזמור זה כדוגמא של שינויי מנהגים בין קהילה לקהילה.

בימים שאין אומרים תחנון נוהגים שלא לומר את מזמור פ"ו, אלא מתחילים מ'בית יעקב' (הפסוקים בישעיה ובמיכה).

יש ימים שלא אומרים בכלל בית יעקב ומזמור קכ"ד, אלא ישר מתחילים "היום יום (פלוני) שבו היו הלווים אומרים בבית המקדש" והם: חגים (וחול המועד), שבת, ראש חודש וכל יום שאומרים בו מוסף.

הפסוקים שאחריו (הושיענו)

אחרי שיר של יום אומרים "הושיענו", והם פסוקי הסיום של ספרים רביעי ושני שבתהילים, וביניהם את הפסוק האחרון במזמור קל"ה.

ואולי הטעם לאמירת פסוקים אלו הוא בדומה למה שכתב המטה משה על 'ברוך ה' לעולם' (שאומרים לפני "ויברך דוד") – שמספר התיבות בהם רומז על פי הסוד לקריאת שמע ולתפילת העמידה.

בלוח היום יוםמעיר הרבי ש"הושיענו אחר שיר של יום אומרים הן בחול הן בשבת יו"ט ראש השנה ויום הכיפורים". הערה זו באה לשלול את הטעות שהשתלשלה מהמודפס בסידור תורה אור, ש'מזמור שיר ליום השבת' מופיע שם מיד אחרי שחרית בלי 'הושיענו'

קדיש יתום

המנהג הוא לומר אחרי זה קדיש יתום (יהא שלמא). קדיש זה עניינו להעלות העשייה ביצירה.

בענין הצורך והחיוב באמירת קדיש זה (ושאר הקדישים של סיום תפלת שחרית ישנו מכתב ארוך של הרבי, שמסקנתו היא שיש להשתדל לומר את כולם. מאידך גיסא, הדיוק לומר קדיש זה דווקא אחרי שיר של יום הוא, כדי למעט בקדישים שלא לצורך.

הוספות בשיר של יום

נהוג להוסיף בין א' דר"ח אלול עד למנחה דהושענא רבה את הפרק לדוד ה' אורי וישעי (תהלים כ"ז) לאחר "הושיענו" לפני קדיש יתום.

בראשי חודשים מוסיפים את הפרק ברכי נפשי (תהלים ק"ד).

ביום רביעי נהגו להוסיף את הפסוקים "לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים".

את הפסוקים נהוג להוסיף מפני שביום רביעי כבר מתחילים לארגן את ענייני השבת , ומפני ש"לכו נרננה" קשור עם שבת (קבלת שבת) לכן מוסיפים את שלושת הפסוקים הללו.

ביום יום מובא ש"ההכנה לשבת - הוא מיום רביעי".

משיחות אבי אדוני זקני מורי ורבי - אלול תרל"ה(...)די הכנה צו שבת איז מיום ד', און דער אנזאג איז דער קליינער "לכו נרננה", וואס איז ג' פסוקים.

— תבנית:היום יום/כ"ג כסלו

תרגום: ההכנה לשבת הוא מיום רביעי, והאמירה היא "לכו נרננה" הקטנה, שהוא ג' פסוקים.

בתורת החסידות

בתורת החסידות מוסבר שענינו של 'שיר' הוא המשכה והעלאה, וכפי שאדמו"ר הזקן אמר שהדבר רמוז בלשון המשנה במסכת שבת "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר".

התוכן של אמירת 'שיר של יום', הוא שבכל יום בשבוע ישנה המשכה בהתאם לענינו של אותו היום ולנבראים שנתהוו בו, וכיון שההמשכה היא בכל יום מצד ענינו, בלי קשר למועדים שחלים בו, לכן גם אמירת השיר של יום היא בכל יום מבלי הבדל האם הוא חל ביום חול או בחגים ובמועדים.

באמירת שיר של יום של יום השבת נעשית העליה של כל ימי השבוע.

ראו גם

• שירת הלויים

קישורים חיצוניים

• 'ובא לציון' בספר 'ואני תפילתי'
• בסידור עם הערות וציונים (רסקין)