וערבה לה'

וערבה לה' הוא פסוק מספר מלאכי הנאמר בכל יום לאחר סדר הקורבנות בתפילת שחרית, קודם אמירת אביי הוה מסדר.

בתפילה

בנוסח התפילה, לאחר קריאת פרשת הקורבנות, חותמים בפסוק: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת".

אמירת הפסוק בשלב זה נועדה להחיל את הבטחת הנביא על אמירת הקורבנות – שייחשבו לפני הקדוש ברוך הוא כהקרבה בפועל בבית המקדש, ויהיו "עריבים" (מתוקים ורצויים) לפניו.

בחסידות

• וערבה לה' - מוסבר כי אמירת הקורבנות בבוקר היא בחינת בירור הניצוצות. הפסוק "וערבה לה'" הוא השלב שבו הבירור הופך לנחת רוח (עריבות). ולכן ללא פסוק זה, הלימוד על הקורבנות נשאר בבחינת "לימוד תורה", אך על ידי אמירת "וערבה לה'", אנו פועלים שפעולת הקורבנות (העלאת המידות לה') תתבצע בתוך הנפש פנימה באותה שעה.
• מנחת יהודה - אנו מבקשים דווקא על המנחה ולא על זבחי בהמות, מכיוון שקרבן בהמה מייצג את בירור הנפש הבהמית. אבל המנחה, לעומת זאת, היא "מנחת עני" – היא מייצגת ביטול מוחלט מצד הנברא, מצב שבו האדם מרגיש כ"אין" ו"אפס". ולכן אנו אומרים את הפסוק זה בתפילה לאחר שקראנו על קורבנות התמיד, ואנו חותמים ב"מנחה" כדי להורות שתכלית הכל היא הביטול.
• יהודה וירושלים - יהודה - מלשון "הודאה" וביטול. זה ספירת המלכות, העבודה מלמטה למעלה (אתערותא דלתתא). ירושלים - מלשון "ירא שלם". זוהי דרגת הבינה והתבוננות בגדולת ה'. השילוב "יהודה וירושלים" מסמל את איחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתיה – חיבור הכוח המבצע של היהודי (יהודה) עם ההשגה האלוקית (ירושלים).
• כימי עולם - מתייחס לדרגת זעיר אנפין (שבעת ימי הבניין) – גילוי אלוקות שמוגבל לפי העולם. שנים קדמוניות - מתייחס לבחינת עתיק (פנימיות הכתר). קדמוניות מלשון קדמונו של עולם, האור שלפני הצמצום. זאת אומרת, אנו מבקשים שהעבודה שלנו היום בגלות תעורר רצון כזה שימשיך אור מדרגת "קדמוניות" – אור נעלה כל כך, שאפילו בבתי המקדש הקודמים לא האיר בעוצמה כזו.