תהלים פ'

תהלים פ' לַמְנַצֵּחַ אֶל-שֹׁשַׁנִּים; עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר.
א: לַמְנַצֵּחַ אֶל-שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר. ב: רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה, נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף, יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, הוֹפִיעָה. ג: לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת-גְּבוּרָתֶךָ, וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. ד: אֱ-לֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ; וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה. ה: ה' אֱ-לֹהִים צְבָאוֹת, עַד-מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ. ו: הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. ז: תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ, וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ-לָמוֹ. ח: אֱ-לֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ; וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה. ט: גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. י: פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ, וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא-אָרֶץ. יא: כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ, וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי-אֵ-ל. יב: תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד-יָם, וְאֶל-נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ. יג: לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וְאָרוּהָ כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ. יד: יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה. טו: אֱ-לֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב-נָא: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת. טז: וְכַנָּה אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְעַל-בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ. יז: שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה, מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. יח: תְּהִי-יָדְךָ עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ, עַל-בֶּן-אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ. יט: וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ, תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. כ: ה' אֱ-לֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.

תהלים פ' הוא המזמור ה-80 בספר תהלים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הפ' ביום ההולדת ה-79, ועד ליום ההולדת ה-80.

תוכן המזמור ומחברו

מזמור זה הוא אחד משנים עשר המזמורים המיוחסים לאסף בן ברכיהו, והוא כולל תפילה לגאולה, שאז יחזור הקב"ה להשכין שכינתו על בני ישראל כפי שהיה קודם החורבן.

בתהלים אהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "תפילה נוראה שיקרב הקדוש ברוך הוא עצמו לישראל כמו שהיה מקדם".

הכותרת, 'למנצח אל שושנים', פירושה לשיטת רש"י לבני ישראל, שנמשלו לשושנה, ולשיטת בעל המצודות, הוא כלי ניגון שעשוי בצורת שושנה.

במזמור זה, בפסוק "יכרסמנה חזיר מיער" הוא חצי האותיות שבתהלים, ובחסידות מבואר שבכך מופסקת החיות לעשיו, שנמשל לחזיר.

בחסידות

• רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף – יוסף הוא סמל להנהגה במידות טובות, וכל בני ישראל נקראים באופן נצחי על שם יוסף, כי הוא נטע מידות טובות בעם ישראל והוא נותן כח בכל דור ודור לכל יהודי לגמול לחייבים טובות, ולהתייחס ליהודי שני לא לפי הפעולות שלו, אלא כפי שהוא מצד העצם שלו.
• האר פניך ונושעה – הבקשה היא שהגאולה תהיה על ידי הקב"ה בעצמו.
• גפן ממצרים תסיע – בני ישראל נמשלו דווקא לעץ הגפן ולא לפרי הגפן, כיון שהמיוחד בו שכאשר מעבירים אותו מקום הוא משביח, וזה הטעם הפנימי של הגלות, שהקב"ה עוקר את בני ישראל ממקומם ושותל אותם בגלות כדי להשביח ולפעול תוספת אור וגילוי בעולם ובהם עצמם. והגפן נסמכת על עצים 'מתים', שזהו רמז לאבות שבזכותם בני ישראל עומדים וקיימים, ובזכות העלים – הרומזים לעמי הארץ, מתקיימים התלמידי חכמים שבבני ישראל.
• יכרסמנה חזיר מיער – חז"ל דורשים שנקרא חזיר היות שהוא עתיד להיטהר בגאולה, ובפנימיות הענינים הרמז לזה בעבודת האדם, שהחזיר 'מפריס פרסה' המורה על כפל וריבוי בענין המעשה, אלא שאינו מעלה גרה ואינו מזכך עצמו, ולכן לעתיד כשיתברר העולם כולו, אזי גם הוא יתעלה, לעומת זאת בעלי החיים שמעלים גרה ויש בהם את ענין הזיכוך, אך חסר בהם את ענין המעשה בפועל, שהוא העיקר – גם לעתיד לבוא לא יתבררו ויהפכו לטהורים, ומכך לומדים את חשיבות המעשה בפועל בקיום המצוות.

בניגוני חב"ד

ערך מורחב – רועה ישראל האזינה

לכבוד יום הולדתו ה-79 של הרבי בי"א ניסן ה'תשמ"א, הותאם ניגון חסידי ישן (המיוחס לר' אהרון חריטונוב) על הפסוק "רועה ישראל האזינה", מתוך פרק התהלים האישי החדש שהחל הרבי לומר באותה שנה.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק