לדלג לתוכן

ויושע ה' – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
ל. ק. (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
ל. ק. (שיחה | תרומות)
שורה 15: שורה 15:
{{תפילה}}
{{תפילה}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תפילת שחרית]]
[[קטגוריה:פסוקי דזמרה]]

גרסה מ־17:25, 12 באפריל 2026

ויושע ה' הוא קטע פסוקים מתוך פרשת בשלח (שמות פרק יד, פסוקים ל'-ל"א), החותם את נס קריעת ים סוף ומהווה הקדמה לשירת הים. קטע זה נאמר בכל יום בתפילת שחרית בסיום פסוקי דזמרה.

בחסידות

  • וירא ישראל את היד הגדולה - ההבדל שבין "שמיעה" ל"ראייה" באלוקות הוא, שבעוד ש"שמיעה" היא הבנה שכלית שיכולה להישאר מופשטת, ה"ראייה" היא השגה מוחשית שאינה משאירה מקום לספק. בקריעת ים סוף זכו בני ישראל ל"ראייה" של הכוח האלוקי המהווה את העולם, וזוהי העבודה הנדרשת מהיהודי בזמן התפילה – להפוך את הידע האלוקי למוחש בנפשו{{הערה|[תורה אור]], [[פרשת בשלח, ד"ה "ויושע ה' ביום ההוא" (דף ס"ג, עמוד ג' ואילך)}}.
  • ויאמינו בה' ובמשה עבדו - מבואר[1] כי בכל דור קיימת אתפשטותא דמשה, ועל ידי ההתקשרות לצדיק, המשמש כרעיא מהימנא, מקבל היהודי כוח להפוך את אמונתו המופשטת לראייה חושית ומוחשית, בדיוק כמו שחוו בני ישראל על הים. בכך מהווה פסוק זה את שער הכניסה לשירה ולהודיה מתוך ביטול מוחלט, הנובע מהכרה בנוכחות האלוקית המתגלה דרך "משה עבדו".
  • וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים - {{הערה|תורה אור, [[פרשת בשלח, ד"ה "ויושע ה' ביום ההוא" (דף ס"ג, עמוד ג' ואילך)}} מוסבר כי "מצרים" אינה רק ישות, אלא היא מסמלת את המצרים והגבולים של הנפש הבהמית והגוף, המעלימים על האור האלוקי. ראיית מצרים "מת על שפת הים" מסמלת את הביטול המוחלט של כוח הרע והקליפה, עד למצב שבו הרע מאבד את מציאותו ואינו יכול עוד להסתיר ולעכב את עבודת השם של היהודי. רק לאחר בירור וזיכוך זה, כאשר הנהגת ה"טבע" מתבטלת בפני הנהגת ה"נס", יכול היהודי להתעלות לדרגת השירה – שהיא מצב של ביטול המציאות המוחלט ודביקות שלמעלה מטעם ודעת. השירה היא תוצאה ישירה של היציאה מהמיצרים הפרטיים, כאשר הנשמה חווה גילוי אלוקי בבחינת "ראייה", המביא אותה לידי התפעלות עצומה והודיה על הגאולה הפרטית והכללית.

ראו גם


הערות שוליים